שנים רבות הוגדרה ישראל כאומה במדים, אומה שצורכי הצבא והביטחון הכתיבו במידה רבה את אורח החיים של אזרחיה. אתוס הביטחון הועמד בלבה של התודעה הקולקטיבית כקנה מידה מרכזי העומד מעל לפוליטיקה ומעל למחלוקות ציבוריות. והנה בעשורים האחרונים מתחוללים שינויים שיש בהם כדי להצעיד את ישראל לקראת עידן חדש, פוסט־הגמוני ופוסט־מטריאלי, עידן ששולטת בו אוריינטציה שעשויה להעמיד במרכז לא רק את הקולקטיב, אלא גם את הפרט, את צרכיו הכלכליים, החברתיים והתרבותיים, את חירותו וזהותו, את סביבתו האקולוגית, ולמעשה את זכותו להיות שונה. השלכותיהם של שינויים אלה על יחסי צבא וחברה ועל שלום ומלחמה נידונות בספר זה, שחברו בו בכירי החוקרים בארץ בתחומים שונים - סוציולוגיה, מדע המדינה, פסיכולוגיה, גיאוגרפיה והיסטוריה. המחברים מציגים שאלות מהותיות באור חדש ומקורי. אלה נוגעות, בין השאר, לשסע המתחולל בישראל בין חברה צבאית לבין חברה אזרחית, להתייחסותן של האליטות הפוליטיות למושג ביטחון, לניצול הסכסוך הישראלי־ערבי לשם הגמוניה תרבותית ולשליטה על משאבים שונים, לזיקה שבין הקצונה הגבוהה לפוליטיקה, להשפעת השינויים החברתיים על ארגונו של צה"ל ועל תפיסת עולמו ולהתייחסותו של צה"ל לקבוצות שונות בחברה, שאלות הקשורות לחינוך, לאזרחות ולשלום בישראל, ומשמעותו האפשרית של שום עתידי באזור.