זהו סיפורה של המלכה ברניקי. נכדתו של המלך הורדוס הגדול ובתו של אגריפס הראשון, המלך היהודי האחרון על ארץ ישראל. המלכה שחוותה את שריפת בית המקדש השני וחורבן ירושלים. שנדחקה לשולי ספריו של יוסף בן מתתיהו והושכחה על ידי חז"ל, אך הונצחה ברבים מסיפורי "הברית החדשה". שפסליה ניצבו בערי הקיסרות הרומית, אך סיימה את חייה, שבורת לב, לבדה בארמון על חוף ים גינוסר. האשה שהיתה בת, אחות ורעייה למלכים. נשואה שלוש פעמים, אלמנה פעמיים וגרושה פעם אחת. אהובת האוייב הגדול של עמהּ, שרצח והשמיד, החריב את ירושלים ושרף את בית המקדש. הרומאי שהותיר אחריו עיי חורבות והרס חסר תקדים. זו היתה ברניקי היפה. היהודים מחקו אותה מספרי ההיסטוריה שלהם. קראו לה בוגדת, מלכה צינית ותככנית, שכל מה שעשתה – עשתה למען עצמה. אבל אלפיים שנה אחר כך – אולי זה לא כל הסיפור? אולי היתה מדינאית מבריקה שטובת עמה לנגד עיניה. שבמבט פוליטי קר וכוונות טובות, הימרה הימור כושל והרה-אסון? ואולי היתה פשוט אשה צעירה ובודדה, שנסחפה בסערת האהבה בלי להתחשב בתוצאות? את כל התשובות - אמיתיות, משוערות או דימיוניות – תמצאו בין דפי "אהבתה של ברניקי" - רומן היסטורי מרתק ומעורר תהיות וסימני שאלה, פרי תחקיר מעמיק ודמיון פורה של סופרת ישראלית.