עיסוק אופנתי בשילוב ערבים בהיי טק הישראלי אינו מעיד על צמצום בפערי השכר ובהסללה לעיסוקים שונים של יהודים וערבים. מחסור במהנדסים, במומחי תוכנה, ברופאים ובאחריות מדרבן חברות אחדות וגורמים בממסד הישראלי לתור אחריהם גם בקרב אזרחים ערבים. אולם שוק העבודה ומדיניות הממשלה ממשיכים לשכפל את המבנה המעמדי־חברתי, בו הערבים הם קודם-כל פועלים ומקבלי שכר נמוך.

ב־1937 היה שכרו של פועל מתכת ערבי 69% משכרו של פועל מתכת יהודי. ב־2012, כחלוף 75 שנה, היה שכרו של עובד ערבי בעל השכלה של 16 שנים ויותר - 66% משכרו של עובד יהודי בעל השכלה דומה.

הדיון בספר זה מלמד כיצד נשמר בישראל הפער המשמעותי בשכר בין עובד ערבי לעובד יהודי; כיצד פועל מנגנון של אפליה כאשר לפי מגילת העצמאות ישראל מחויבת לקיים "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין"; מה העלויות החברתיות של הנישול והאפליה הלאומית; מה אפיין את מאבקיהם של ארגוני פועלים ערבים ושל שכירים ערבים; כיצד טיפחה ההסתדרות תודעה של פילוג לאומי ויישמה אותה; מדוע אמצעי דיכוי משפטיים־מנהליים כמו הממשל הצבאי פינו מקומם למנגנון אפליה כלכלי ולרדיפות פוליטיות ממוקדות; כיצד למרות זאת נבנתה ונבנית מסורת המאבקים המשותפים של עובדים ערבים ויהודים; ומהם התנאים להצלחת המערכה נגד אפליה לאומית בעבודה.

ספר זה ממשיך את הדיון, בו החלה המחברת בספרה "לחם עבודה, מעמד הפועלים הישראלי: מבט עכשווי והיסטורי" (פרדס הוצאה לאור, 2013).