ספר זה מבקש לאתגר את השוליות הכפולה, ולבסס דיון אקדמי וציבורי,שיתרום להנחת יסודות של הסתכלות רב־תרבותית על החינוך ועל החברה, כזו המותירה מקום ומרחב לשונוּת. ההחלטה לעסוק בשאלות אלה מונעת מתפיסת עולמם של העורכים, שעל פיה תפקידה של האקדמיה איננו מצומצם להוראה ומחקר לשם מחקר, אלא יש לה תפקיד ציבורי בחיפוש תמידי אחר האמת, במובנו כבחינת הסדר החברתי וכהבעת תפיסות חדשות לתיקון עוולות. הספר מהווה ניסיון ראשוני לעורר חשיבה על שכבות עומק בחינוך הערבי ובאופן בו הוא נתפס על־ידי הממסד היהודי, כפי שהדברים באים לידי ביטוי בחינוך הערבי־פלסטיני בישראל על רבדיו: רובד הליבה של החינוך, רובד ההכשרה להוראה ומערכת ההשכלה הגבוהה.

"ספר חשוב זה מקשר בין מערכת החינוך לבין סוגיות אישיות, חברתיות, תרבותיות ופוליטיות, נושא המקנן בצלו של הקונפליקט הישראלי־פלסטיני. הספר מכנס ממיטב החוקרים העוסקים בסוגיות הזהות, הנרטיב והרב־תרבותיות במוסדות האקדמיים בארץ, שיצרו יחד מסגרת דיון רבת־פנים, שדנה באומץ לב בנושא המורכב. המסגרת והיסודות שמניח הספר מאפשרים דיון מעמיק הרבה מעבר לרובד הפוליטי, דבר שמאפשר לשתי הקהילות להביט באומץ לב אל תוכן ולהתיר לפחות חלק מהמורכבות הגדולה של ההוויה הנפרדת והמשותפת, בתקווה שהבנה זו תוביל גם לפתרונות נכונים יותר של השונות בתוך החיים המשותפים."
(פרופ' דוד חן, דיקן בית הספר לחינוך, המרכז ללימודים אקדמיים)