כְּתִיבַת שִׁירָה

לֹא כָּל מִי שֶׁרוֹשֵׁם בְּשׁוּרוֹת קְצָרוֹת
וְחוֹתֵךְ מִשְׁפָּטִים בָּאֶמְצַע בְּדִיּוּק
בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ פַּעַם הָיָה
רֶצףֶ


אוֹ כּוֹתֵב עַל עַצְמוֹ בְּגִלּוּי
לֵב
אוֹ מַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ מֵאֲחוֹרֵי
דִּמּוּיִים וּמַלְבּוּשִׁים מֻרְכָּבִים
שֶׁצָּרִיךְ לְפַעְנֵחַ וּלְפַתֵּחַ


כּוֹתֵב שִׁירָה.
כִּי שִׁירָה הִיא אָמָּנוּת הַשְּמׁוּרָה
לַאֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַשְׁרָאָה
וְלֹא נִסָּיוֹן קוֹדֵם בְּשִׁעוּרֵי לָשׁוֹן
עִבְרִית שֶׁלִּמְּדוּ מִתּוֹכָהּ תַּחְבִּיר
שֶׁזֶּה הוֹרָאוֹת לִבְנִיַּת מִשְׁפָּט.


שָׂפָה, מַה לַעֲשׂוֹת,
הִיא לֹא רַק אוֹתִיּוֹת אוֹ מִשְׁפָּטִים,
כְּמוֹ שֶׁדֶּגֶל אֵינוֹ רַק צְבָעִים וְצִיּוּר עַל בַּד
אֶלָּא גַּם רְגָשׁוֹת
וְשִׂנְאָה עַזָּה וְתַאֲוָה לִשְׂרֹף
אוֹתוֹ
לִפְעָמִים.


לָכֵן לֹא כָּל כּוֹתֵב הוּא סוֹפֵר אוֹ מְשׁוֹרֵר,
וְלִפְעָמִים יְדִיעַת קְרִיאָה אֵינָהּ מַבְטִיחָה
הבֲנָתָָהּ.
וְזֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁכָּל מַה שֶׁכָּתוּב בְּשׁוּרוֹת
קְצָרוֹת
הוּא מְיֻתָּר.
פָּשׁוּט אֶפְשָׁר הָיָה לִכְתֹּב אוֹתוֹ גַּם בְּלִי לִשְׁבֹּר אֶת הָרֶצֶף.