הרומן גשר של נייר הוא הזדמנות נדירה להציץ אל עולמם המרתק של אישה וגבר במרחב הישראלי המורכב והמרובד של אמצע שנות התשעים. שש שנים של התכתבות מרתקת בין נאורה ברנח־מטלון לבין העיתונאי והסופר יגאל לב, שהחלה ב־1995 ונגדעה עם מותו ב־2001 , קמו כאן לתחייה בזכות ברנח, אשר שמרה את מכתביהם והחליטה לפרסמם עכשיו כלשונם.
ברנח ולב, שידעו אהבת נעורים אך התפצלו משם כל אחד אל חייהם על משפחתם, המשיכו לחשוב זה על זו כל השנים ובבגרותם המאוחרת חידשו את הקשר בצורת התכתבות, עם מפגשים מעטים מאד. המתח הזה, הבלתי־אמצעי, צף ועולה על פני השטח והופך את ההתכתבות לרוויית עניין ורגש. אך אין זהו רק סיפור של "ניתוח לב פתוח", אלא גם סיפורם של שני יוצרים, האחד יצא אל העולם כסופר שפרסם עשרות ספרים ובהם רבי־מכר רבים וכעיתונאי פעיל שאחז בטור הפופולרי "פנטהאוז" ב"מעריב" מאז שנות השישים, והאחת אישה חדת מבט, כותבת ומפסלת. התעניינותם ההדדית, ההערכה הרבה שרכשו זה לזו והכנות העולה מדיבורם חושפת אותנו אל עולם היצירה רווי התשוקה והקונפליקטים.
ובד בבד, זהו גם, בזעיר אנפין, סיפורה של מדינה. אירועים מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל, ובראשם רצח רבין, מדוברים כאן בעוצמה מחשבתית ורגשית מתוך מבטם של שניים, אוהבי הארץ, שמתקשים לקבל את התמורות הפוליטיות־תרבותיות־חברתיות שעובר המרחב הישראלי. זהו מסמך מרתק על נדבך בחברה הישראלית שהלך ואיבד ממרכזיותו, ועל עולמו המורכב שיש בו הרבה מן פרידה, רגע לפני שהתרחשה באמת.