חודש נובמבר טיפס עליה כמו צמח קיסוס מעצבן שנטפל אל קירות הבניינים בספר של בלזק. נטפל אל חומות האבן וגם אליה הקוראת שרוצה כבר, בקוצר רוח, להתקדם בספר. ככה מטפס עלי נובמבר, היא חשבה, בדיוק ככה. הוא לא אמור לעניין אף אחת, החודש הזה, אבל הסופר מתעקש לשים אותו שם, מטפס על קירות הראש שלה ומתפרש על פני פסקאות ארוכות.
[מתוך הסיפור נובמבר]
בלבו של קובץ זה תלויה ועומדת שאלת השייכות — המשפחתית, החברתית, הלאומית; הדמויות הניצבות במרכז הסיפורים שלפנינו שבות ותוהות על מקומן בעולם ובמרחב — מקום גיאוגרפי אך גם מקום מנטלי וכרונולוגי. גיבוריה של שילה שובי לב ומלאי הומור, והם משקיפים מן הצד על עצמם ועל הסובב אותם בשילוב נדיר שהמספרת יוצרת ביד בטוחה ובסגנונה הייחודי והמדויק.
04-10-2020 כאן תאגיד השידור, ליסה פרץ
הסופרת ועורכת כתב העת "המוסך" עם ספר ביכורים ראשון "אחרי הספירה" - על נשים בין פריס לת"א, א-הורות ונפלאות הגוף.
24-07-2020 ירון פריד, מעריב
על עטיפת ספרה של דורית שילה, "אחרי הספירה", מופיע פרט מתוך עבודה של דורית נחמיאס שנקראת "היחידה לפיזור הפגנות". גם בסיפוריה היפהפיים, שבחלקם יש "ריח של ויסקי וייאוש", ושבאחרים המספרת ("מלודרמה טורקית מהלכת שכמוני") טוענת שיש לה "זיכרון מברזל ולב של מרשמלו", מוקדשת תשומת לב רבה למין. "מה יש לפרודים טריים עם הליבידו הזה? משתולל כמו נולד אתמול, מפרפר כדג לפני מותו, מרגש כאילו אין אתמול ולא יהיה מחר".
היא מדברת באומץ, במקסימום ניקיון ומינימום רחמים עצמיים, על סטוצים של לילה אחד, שלפעמים נמשכים עוד פחות (שעה וחצי, אם לדייק), עם צעירים מזדמנים, וגם על הפרעות אכילה (המספרת באחד הסיפורים מגדירה את עצמה כ"עבריינית אוכל" ואחרת מסבירה ש"ככל שאני אוכלת כך אני קיימת יותר"), משפחות פגומות ומיני פרוצדורות רפואיות, מניתוח לקיצור קיבה ועד כריתת רחם (ומגלה שהמילה "רחמים" מקורה ב"רחם").
