מוקד הספר שלפנינו הינו פיתוח הבנה רחבה וביקורתית אודות הפרספקטיבה הסוציולוגית בחקר מערכת החינוך הפורמאלית והבלתי־פורמאלית. הספר בוחן את יחסי הגומלין שבין מערכת החינוך לבין שלוש ספרות חברתיות מרכזיות: משפחה, ריבוד חברתי ואידיאולוגיות תרבותיות־חברתיות/ פוליטיות, ושואל את השאלה הסוציולוגית הקלאסית: עד כמה ובאיזה אופן מערכת החינוך "משחררת" או "משעתקת" את אי־השוויון החברתי?
ייחודו של ספר זה בפרספקטיבה הסוציולוגית בחקר החינוך, ומתחקה אחר קשת הפרדיגמות בחקר הסוציולוגיה של החינוך ובעיקר בפרדיגמת המבנה החברתי ובפרדיגמת הפעולה החברתית. כמו כן, הוא בוחן את תפקידי המשפחה וביחסי הגומלין שבין משפחה וחינוך, כפי שהם מתפרשים על־ידי הפרדיגמות השונות, תוך אפיון תפקידי החיברות של המשפחה. הספר מציג את הזיקה שבין מערכת החינוך בחברה נתונה תורמת לניעות חברתית או משמרת מצב של אי־שוויון.
הספר מקדיש את פרקו האחרון להצגת התמורה שחלה בחברה הישראלית החל מאמצע שנות השמונים ובמיוחד במעבר לאידיאולוגית הגלובליזציה, דהיינו: מעבר מתפיסת מערכת החינוך כפועלת בתוך המרחב הלאומי בלבד אל תפיסת מערכת החינוך כפועלת במרחב גלובלי.
הקדמה
שער ראשון: בין חינוך, משפחה ואי־שוויון חברתי
פרק ראשון: הפרספקטיבה הסוציולוגית בחקר החינוך וסדר יומה
פרק שני: פרדיגמות ושיטות מחקר בסוציולוגיה של החינוך
פרק שלישי: בין חינוך למשפחה
פרק רביעי: בין חינוך לאי־שוויון אתני, לאומי ומגדרי
שער שני: שימור ואיתגור אידיאולוגיות בחינוך
פרק חמישי: על צדק בחינוך
פרק שישי: בין חינוך לבין גלגוליהן של אידיאולוגיות בחברה הישראלית
אפילוג