עוקץ
בְּמַעֲרָכוֹת אֱנוֹשִׁיּוֹת הַהֶקְשֵׁר שַׁבְרִירִי
אַךְ בְּעוֹלַם הַצְּמָחִים יָדוּעַ וּבָדוּק:
מְהוֹרְמוֹנֵי הַהַבְשָׁלָה שֶׁל הַפְּרִי
מִתְפַּתַּחַת רִקְמַת הַנִּתּוּק
קובץ שירי "רקמת הניתוק" הוא במידה רבה נקודת השקה או התכה בין עולמות: השקפת העולם המדעית המפוכחת, עולם הדת וההלכה היהודית, הקיום הנשי על עושרו וגבולותיו. כל אלה הם בבחינת שפות־אם מהן נרקם קובץ השירים שלפנינו, השוזר ביניהן לכדי דיבור אחד.
אהבתה העמוקה של המשוררת לעולם הצומח מביאה אותה לראות דווקא בחזזית האפורה ובצמחיית הפרא את קדושתה של ירושלים, ההסתכלות המדעית מומרת לתובנה רגשית כאשר היא ניטלת מהקשרה ומובאת כמטפורה לטבע האנושי (כמו בשיר 'עוקץ' המובא כאן), והפרדס הקבלי עושה את הדרך ההפוכה מן הדרש אל הפשט, כאשר הוא שב להיות מרחב טבע מוחשי הנודף ניחוחות של עלווה ואשכולית.
(לי ממן)