"עדיף להיות צרודה מאשר אילמת", אומרת הספרית לכלה צעירה ערב חתונתה, כאשר היא מקוננת על סירובו של החתן לאפשר לה להמשיך ולשיר במקהלה. המשפט לקוח מהצגה שהעלתה קבוצת התיאטרון הקהילתי של הנשים בכפר יונה.
כל הנשים המתוארות בספר זה אינן מוכנות עוד להישאר אילמות, והן עושות שימוש בתיאטרון הקהילתי ככלי ביטוי וכמרחב להשמעת קולן.
הספר מתאר את עבודתן התיאטרונית של קבוצות נשים מקהילות שונות: לסביות, אסירות, קשישות, דתיות, נשים בשכונות, נשים מוכות, ועוד. הוא חוקר את הטקסטים התיאטרוניים שיצרו הנשים מאז החלו הקבוצות להתפתח בסוף שנות התשעים, על התכנים והשפה התיאטרונית הייחודית המאפיינים אותם.
כמו כן הוא מלווה מקרוב את תהליכי היצירה והעבודה בקבוצות, תוך התבוננות במרחבי משמעות שונים העולים מתוכם: המרחב האישי, המרחב הקבוצתי, המרחב הקהילתי והמרחב החברתי-פוליטי. התיאטרון הקהילתי מתגלה ככלי ייחודי להעצמתן של הנשים המביאות אל הבמה את עולמן, ותוך כך מתבוננות בעצמן ומזמינות את הצופה והקורא לדיאלוג מחודש עם תפיסות רווחות ודימויים מקובלים.