האבות המייסדים של הכדורגל המודרני סברו כי הם המציאו משחק עבור כולם: משחק פשוט יחסית שכל אחד יכול להשתתף בו, ועל אחת כמה וכמה, לצפות בו בהנאה. אלא, שכמו רבים אחרים העושים היסטוריה, גם הם לא יכלו לשלוט ביציר כפיהם. ואכן, בתוך זמן קצר מאז היוולדו בשנת 1863 ועד לשנת 1885, הוא החל לגלות סימנים של התמסחרות: בעלי הקבוצות החלו לשלם במזומנים, תחילה לשחקנים מסוימים בלבד, אך במהרה הפכו מועדונים למקצוענים: כל מי ששיחק עבורם קיבל תשלום מסוים ומי שחפץ לצפות במשחק היה צריך לרכוש כרטיס. משחק הכדורגל צמח בו בזמן עם תהליך ההיעשות הקפיטליסטית שהואץ בבריטניה בשלהי המאה התשע־עשרה. התמסחרותו הייתה צפויה כבר ביום היוולדו: בעלי המועדונים ראו כי טוב, בנו יציעים, העמידו חומות סביב המגרשים, קרעו בהן צוהר לשם מכירת כרטיסים להמונים שהתשוקה למשחק הזה הניעה אותם לצפות בו בכל שבת ושבת. כבר אז נפגשו אינטרסים כלכליים עם תשוקה לכדורגל והשידוך שביניהם עשאם ל'בשר אחד'.התשוקה למשחק מפרנסת את התמסחרותו. במאה העשרים ואחת היה הכדורגל המסחרי לנוכח כמעט בכל מקום בעולם. השמנת של המועדונים המסחריים מאפילה על הכול. אף ששיעורם כמעט בטל בשישים ביחס למספר מועדוני הכדורגל החובבני, המועדונים המסחריים מושכים את עיקר תשומת הלב והכיס, נדמה כי כל הכדורגל מתגלם בהם. פה ושם, ולעתים כנגד הזרם, אוהדים מתמרדים ומבקשים חלופה להתמסחרות, אך במבט מפוכח יש לומר כי בזמן הזה שם המשחק הוא הממון.

הכדורגל הישראלי איחר אמנם להתמסחר, אך התמקצעותו החלה עוד לפני כשלושה עשורים ויותר, כאשר שחקנים החלו לקבל תגמול כספי תמורת השתתפותם במשחקי כדורגל. הוא זרם עם הסביבה שלו: כאשר החל תהליך ההיעשות הקפטליסטית של ישראל חלה גם תמורה בכדורגל: בראשית שנות התשעים המועדונים בליגה הבכירה משילים מעליהם את הניהול הציבורי ועוברים לניהול פרטי. הפוליטיקה של הכדורגל נסוגה מפני כלכלת הכדורגל. נדמה היה כי אין דרך אחרת, עד אשר אוהדים קמו ועשו מעשה ורכשו מניות בעלות במועדוני כדורגל, הקימו אגודות אוהדים ודרשו בזכות, שיתוף בניהול. האם החל מהפך? ימים יגידו.