שנת 1950 היא השנה בה ירד השלג הגדול ברחבי ישראל, והיא גם השנה בה נולד בשכונת עולים חיים רוטשטיין — כוכב סיטקום, סטנדאפיסט וחקיין ניו יורקי — שכונה ממנה היגרו הוריו לניו יורק בהיותו בן שלוש־עשרה. בנסיבות מפתיעות הוא חוזר לקראת סוף המילניום לשכונת ילדותו בישראל ותוך כדי מסעו בשבילי השכונה הוא משחזר לפרטי פרטים את קורותיהם המופלאים של גיבורי ילדותו בארצות מוצאם, לוב, תימן, מרוקו וניצולי שואה — עד להגיעם חסרי כל כמהגרים לשכונה הצפופה. כעוף החול הם יצרו חיים חדשים, זרים מעדות שונות מצליחים להתחבר מכוח החיים והמיתוס, אהבות בלתי אפשריות נרקמו — כל אלה מעוררים את כמיהתו של הגיבור אל רגעי הקסם של הפשטות והתום של שנות ילדותו שהתנפצו עת היגרה משפחתו בפעם השנייה בתולדותיה לאמריקה, בעקבות המיתון הכלכלי של שנות ה־60. את הווי חייהם של צעירים משכונתו שהגיעו "לחלום האמריקאי" וחלקם הגדול חוו את שברו, מתאר הגיבור בקורותיו הסוערים בין סוחרים, עבריינים, רמאים, אדמו"רים, אמנים כמל ברוקס, ווּדי אלן וסיד סיזאר במקומות הנופש היהודים בהרי הקטסקיל. כל אלה יוצרים עבורו את החוויה המבלבלת אמריקאית־יהודית־הישראלית, שמתבטאת בעבודתו כחקיין מזהיר המטיב לבטא את עולמם של מהגרים מארצות שונות. גיבורי הספר הם "הלא נספרים" בכרוניקה של המיתוס ההירואי הישראלי — גיבורי כור ההיתוך בישראל ובאמריקה בחצי המאה של סוף האלף השני.
20-06-2016 סמי מיכאל
"חוויית הקריאה ברומן 'שלג בחולות' הזכירה לי את הצפייה בסרטו של ויטוריו דה סיקה 'נס במילאנו'. הנטורליזם המכשף בשתי היצירות הללו חודר אל מעמקי הנפש. מעטים הם הרומנים בספרות העברית שמשקפים את שנות ה־50 במדינת ישראל בעוצמה כזו. ההומניזם הטהור של יצחק רובין העניק לו יכולת של יוצר אמיתי המסוגל לחצות מחסומים של גזענות ולתאר בחמלה מרגשת את דמויותיו שהתקבצו על חולות מפרץ חיפה. שלל הדמויות המאכלסות את הרומן יוצרות סימפוניה שמציתה את הדמיון. די בסיפור של ניצולת השואה, המתעקשת להיות נשואה הן לגבר שהעניק לה מקלט בימי המלחמה והן לבעלה החוקי שפגשה שוב, כדי לעמוד על יכולתו של הסופר להתמודד עם הגורל האנושי המורכב. קראתי את הספר ואיני זוכר היכן הנחתי אותו, אבל הוא נמנה עם הספרים שנשארים בלב עשרות שנים".
