כְּבָר הָיִיתִי עָמֹק בָּאָבִיב
וּפְרִיחַת הָאַלּוֹנִים הִכְּתָה בִּי
בֵּין עֲנָפִים הִתְאַדְּמוּ עָלִים צְעִירִים
עוֹרְבָנִים הִתְקוֹטְטוּ עַל רֶצֶף הַמַּחְשָׁבוֹת
נִסִּיתִי לַעֲקֹב אַחֲרֵי אַחַת
וְהִיא סֵרְבָה בְּעַקְשָׁנוּת
שֶׁל דְּבוֹרִים בְּכַוֶּרֶת
כָּל רֶגַע מֵקִיץ בִּי
לִנְסֹעַ מִפֹּה
אֲבלָ
נְטוּעָה כָּאן.


מבעד לשלושה שערים של התבוננות מפגיש ספרה של ענת שרייבר, תחתיה מדברים המים, דוברת בשלה עם רגע של תמורה. נדמה שכל העוצמות הגלומות בעבודתה ובאמנותה של שרייבר מתארגנות כאן כדי להעמיד סדר־יום חדש, שבו לפשטות וליופייה של התנועה בטבע ובנפש יש תפקיד מרכזי. שרייבר מרפה מאחיזות רבות משמעות ומגלה את אפשרויותיו של השחרור ומחיריו מתוך קשב לזמן, למרחב ולגוף המשתנה. זוהי טרנספורמציה מורכבת, לפרקים הומוריסטית ולפרקים מכאיבה, של "אִשָּׁה יְשׁוּבָה עַל כָּרִית / אוֹקְיָנוֹס מִתַּחְתֶּיהָ / מַחְשׂוֹף כַּף יָדָהּ פּוֹנֶה לַשָּׁמַיִם"; טרנספורמציה שבה נטענים החיים הפנימיים באהבה, בעוררות, בהשתאות.
(עינת יקיר)