והיום... היום היא שוכבת במיטה, והוא לא מש ממנה. היא בַּשלב השלישי והאחרון של מחלת האלצהיימר. היא כבר אינה צוחקת כמו פעם. היא אינה מדברת כלל. לאמיתו של דבר, היא אינה עושה מאום מלבד לנשום, וגם זאת עם קשיים. היא נעזרת בשירותיה של עובדת זרה פיליפינית ואינה מזהה את הסובבים אותה. אפילו לא אותו. ורק כאשר הוא קורא לה פוסיקט, משהו בגבה נע. או אולי כך נדמה לו.

 מהי משמעות האהבה לצד מחלת האלצהיימר? בספר זה מנסה המחברת לדון בשאלה זו לאחר שיצאה למסע אישי ומחקרי מרתק במפגש עם זוגות ומשפחות החיים עם בן משפחה חולה אלצהיימר. אחת התובנות העיקריות העולות מן המחקר היא הבחירה בטוב וביפה כערך קיומי, גם בעיתות מצוקה קשה, ומתוך האובדן והכאב הכרוכים בהתמודדות עם האלצהיימר. מטרתו של הספר היא לאפשר לקוראות ולקוראים לקבל תמונה מאוזנת של חוויית החיים לצד האלצהיימר, הן בהיבטים השליליים והן בהיבטים החיוביים, ולהראות להם כי אפשר לבחור לשנות את היחס להתמודדות, ולראות בה לא הישרדות אלא דווקא אפשרות להתפתחות, העצמה והפקת המיטב.

אורית שביט היא ד"ר לגרונטולוגיה ומומחית בתחום הדמנציה והאלצהיימר. מלווה משפחות המתמודדות עם המחלה. זהו ספר הביכורים שלה.

"ספרה של ד"ר אורית שביט הוא מתנה לכל משפחה שיש בה חולה אלצהיימר, המדריך את מנוחתה ואת שלומה, שלא מרצונו... הקריאה בספר נותנת הרגשה שאתה לא לבד ויש מה לעשות, בעזרת האהבה, הלובשת צורה חדשה וקשה. אהבה בכל מחיר, בכל מצב, כפי שהספר הזה מעודד ומבטיח."

הסופר אמנון שמוש, מחבר "בוקר טוב אלץ היימר" וחבר קיבוץ מעיין ברוך עד יום מותו.