ספר זה מנציח את זכרם של אלה שהעיזו, מול הסתגלותם האופורטוניסטית של אנשי אקדמיה, להתנגד למשטר הנאצי, ואשר כתבו וחילקו כרוזים הקוראים לגרמנים לנקוט התנגדות פסיבית ואקטיבית כדי לעצור את מכונת המלחמה. ארבעת הכרוזים הראשונים נכתבו בידי שני סטודנטים לרפואה מאוניברסיטת מינכן, הנס שול ואלכסנדר שמורל, בחודשים יוני ויולי 1942, כאשר הוורמכט היה עדיין בתנופת התקדמות. הם חתומים בשם "הוורד הלבן”. הכרוז החמישי, בשם תנועת ההתנגדות בגרמניה, הוכן באלפי עותקים והופץ במבצע קולקטיבי מרשים במספר ערים בגרמניה ובאוסטריה. הכרוז השישי נכתב על ידי פרופסור קורט הובר. בעת הפצתו בין כותלי האוניברסיטה נתפסו הנס וסופי שול, ובעקבותיהם נלכדה כל הקבוצה. כיום, בתוך אולם הכניסה של האוניברסיטה נמצא תבליט של שבע דמויות ומתחתן חרותים השמות: וילי גראף, פרופסור קורט הובר, הנס לייפלט, כריסטוף פרובסט, אלכסנדר שמורל, הנס וסופי שול - כל אלה הוצאו להורג בגיליוטינה. אבל עם הוצאתם להורג, הפצת הכרוז לא הסתיימה. הנס לייפלט, יהודי למחצה, ומרי־לואיזה יאן, שני סטודנטים מהמכון לכימיה, המשיכו בהפצתו. הם העבירו את הכרוז להמבורג, שם הוא זכה לתהודה בין קבוצות שונות של מתנגדי המשטר. גם הם נפלו לידי הגסטפו, חלקם קיפחו חיים, רובם לא הספיקו לעמוד למשפט וזכו ליום השחרור.

בסגנון המזכיר לעתים ספרי מתח, החורג מהסגנון האנליטי השכיח בספרי היסטוריה, מתארת ינינה אלטמן בספר מרתק ומחכים זה את נושא ההתנגדות והתפקיד המיוחד של אנשי המדע מול דיקטטורה. זהו מחקר ראשוני מסוגו עבור הקורא העברי, שעיקרו דיון בחבורת “הוורד הלבן” שבמינכן, מעשיה, תפישתה והשפעתה. הספר פותח בתקופה של עשרים שנה קודם לעלייתו של היטלר לשלטון, וממשיך בתיאור קבוצת "הוורד הלבן” שהיתה מוקד לעיון ודיון רב אחרי המלחמה, ולסיום, עוסק במי שהושפעו מקבוצת “הוורד הלבן” אחרי חיסולה למעשה. הדיון בקבוצת האקדמאים - פרופסורים כסטודנטים - הוא חשוב ככל שמדובר בחברה של הרייך השלישי ודפוסי ההתנגדות שנוצרו בה.
(פרופסור משה צימרמן, האוניברסיטה העברית)

חברי קבוצת "הוורד הלבן”, צעירים רובם ככולם, לא עוצבו מראש כמתנגדים יודעי־דבר לרע הפוליטי הקיים, אלא פיתחו את הכרתם, באופן הדרגתי, מתוכו ובתוכו. אפשר היה להתמסר באורח "בנלי” לזוועת המציאות השוררת; אפשר גם היה "פשוט” להתנגד לה משום שהיתה זוועתית והניבה רוע, סבל ודיכוי - ואכן, לסכן אפילו את החיים בתוך ועל ידי מעשה ההתנגדות. ולו בשל כך, אם לא מסיבת זכרם של אלה שקיפחו את חייהם במאבקם נגד הרוע, ראוי שייקרא הקורא הישראלי את סיפורם ההירואי בפשטותו, והטראגי בהירואיותו של חבורת "הוורד הלבן”.
(פרופסור משה צוקרמן, אוניברסיטת תל אביב)