"כשהרים את כפות ידיו מההגה וכיסה בהן את פניו, ידע כי לא נותר עוד דבר שיגן עליו מפני החלל האורב בחוץ. אלמלא חבטות האגרוף שזעזעו את השמשה שמשמאלו, היה ממשיך להתעלם משאון הצפירות המתגבר מסביבו. הוא לא זכר דבר ממה שקרה לו. אף מחשבה על העומד להתרחש לא חלפה בראשו. בתימהון הביט בראשי החמניות שבצדי הכביש, כמי שנושאים בתנועתם הצהובה ברוח הד קלוש מעולם שאבד. הוא ידע שירד במחלף הכביש המהיר, וידע שהגיע אליו מדרום, כי עדיין חש בעורפו את חום השמש. הוא לא ידע מהיכן הגיע ולאן מועדות פניו... " גיבורי מחלפי זיכרון עוברים מסע אחר זיכרון וזמן שאבד. לעתים בתנועה אטית, מהססת, ולעתים בתנועה מהירה החובקת נופים, אנשים וימים רחוקים. כמו במגע חשמלי רופף, הנתק בין הזיכרון החבוי לבין התודעה אינו מושלם, והבזקים רגעיים של חיבור בין תודעת הגיבור המאויינת לבין התרחשויות מסוייטות מן העבר חושפים פיסות מידע קלושות, ועל הקורא מוטלת משימת הליקוט, ההרכבה והפירוש לכדי יצירת עלילה. הניגוד המוחלט בין התיאורים ההיפר־ריאליסטיים לבין הקשרם המעורפל יוצרים שוב ושוב רגעי מתח עוצרי נשימה המתפוגגים בתחושת הקלה עם התבהרות הקשרם, ומביאים לחוויית דהירה ברכבת הרים רגשית. "וכשנדמה כי אין עוד נפש חיה מלבדנו כאן, בעמק, חולף עוף דורס ברקיע, מנמיך ומנמיך אל קירות הסלע ואז נוסק בצווחה ונמוג. אנחנו מביטים אלו באלו ושותקים. לבטח ראה דבר שיישאר נסתר מעינינו. עננים נמוכים, פעורי פה, ופסגות של קרח סביבנו. עינינו מתבוננות מעלה ושבות נבוכות. הוא כאן. כאן. אולי שם..."