א ב א

בַּמְּקוֹמוֹת בָּהֶם הָלַכְתָּ

מוֹסִיפוֹת דְּמוּיוֹתֶיךָ הַשְּׁקוּפוֹת לִצְעֹד.

בַּמָּקוֹם בּוֹ נָפַלְתָּ

מוֹסִיף גּוּפְךָ לְהִתְגַּלְגֵּל.

וְרַק הֵם

וַאֲנִי

מְעִידִים שֶׁהָיִיתָ.

ספר שיריו הראשון של יואב רוזנברג מציע לקוראיו לחשוב מחדש על מושגי האל והגוף, הזמן והקירבה, ומנסח פואטיקה המהלכת בין העולמות. רוזנברג, דתי אורתודוקסי שיצא בשאלה, הוא פיזיקאי, מפקד תלפיות לשעבר, תלמיד פילוסופיה בקיימברידג', ואב לארבעה. שירתו נושאת מתח שמבקש להחזיק בו בזמן את פירוק האמונה ואת החיפוש אחר סדר. המילים שלו נקראות מתוך ריתמוס מופנם ומדויק, מינימליסטי, הטעון במשקל קיומי עמוק. שיריו נעים בין מונולוגים דקים עם האל לבין רגעים פנתאיסטיים של התבוננות, בין שברי שיחה עם הורים לאינטימיות של אהבות שנשברו. זוהי שירה של אדם חושב, מרגיש ובודק – שירה שבה החוויה האישית היא גם מהלך פילוסופי.

תהל פרוש