ידע הוא כוח. נשים בישראל אינן יודעות את ההיסטוריה שלהן, ולכן אינן יודעות לקרוא את מפת ההווה, ולא להשפיע עליה. הן זקוקות ל"מורת נבוכים". נשים ישראליות חכמות, חזקות, אקטיביות, אינן יודעות דבר על המאבק הקשה, בראשית המאה העשרים, שהקנה להן את זכות ההצבעה בישוב העברי ובמדינת ישראל שצמחה מתוכו. נשים ישראליות משכילות, מצליחות, אינן מכירות את הנשים שנאבקו כדי לסלול להן את הדרך, להעניק להן הזדמנויות ולפתוח בפניהן דלתות. נשים ישראליות אינן מכירות את הדינמיקה של התקדמות ונסיגה, הצלחה וכישלון מיגדריים; הן אינן יודעות מי פעל נגדן במשך הדורות, כיצד התנהלו המאבקים, וכיצד פועלים המבנים העמוקים החוסמים את דרכן לשחרור ועצמאות של ממש. לכן נשים ישראליות אינן יודעות להבין את המציאות המיגדרית הסובבת אותן, כיצד להתאחד ולפעול ביחד, כיצד לזהות סכנות ואיומים, או איך להתארגן ולהאבק על צרכיהן וזכויותיהן כנשים. לכן נשים ישראליות, שרבות מהן כה חזקות ומשכילות כפרטים, אינן משיגות עבור עצמן כנשים את ההישגים המינימאליים ההכרחיים. הן מקבלות בכניעה את שלטון הדינים והדיינים הדתיים בתחומי המעמד האישי, אדישות לסחר האכזרי בנשים זרות לעבדות מינית, נופלות קורבן למדיניות הדוחקת אותן לעוני מרוד ושולי, ועומדות משתאות וחסרות ישע נוכח מתקפות נגד הגוזלות מהן את הישגיהן הספורים. במציאות קשה זו, קשה להפריז בחשיבותו של מחקרה המקיף והמעמיק של ד"ר חנה ספרן, המתפרסם בספרה "לא רוצות להיות נחמדות". ביסודיות שיטתית – אך ידידותית לקוראת - ד"ר ספרן חושפת את המאבקים ואת הדמויות, את הדינמיקה ואת היריבים, וכך מעניקה לקוראת הישראלית ידע הכרחי לשם העצמה מיגדרית. ד"ר ספרן מציגה לנשים הישראליות שני מאבקים עלומים ושכוחים: המאבק על זכות הבחירה בראשית המאה העשרים, והמאבק על כינונה של תפיסה פמיניסטית מודרנית בישראל בשנות השבעים. היא מצילה מתהום הנשיה את הגיבורות הנשכחות, ומתעדת שיחות עומק עימן; בכך היא עושה צדק הן עמן והן עם הקוראות, שתוכלנה להתוודע לחלוצות העשייה המיגדרית וללמוד כיצד ניתן ללכת בדרכן. על ידי החייאת אפיזודות בעבר הפמיניסטי בישראל, ד"ר ספרן מאפשרת להווה ללמוד לזהות את המציאות ולהתמודד עמה, ולייצר מציאות פמיניסטית עתידית. זוהי קריאת תיגר של ממש על השיכחה – וההשכחה המוסדית היסודית שהולידה אותה. ספרה הוא תרומה ייחודית וחשובה ביותר למדף הספרים המתהווה של הפמיניזם הישראלי.