שירתה של חגית ורדי קובלת, דואבת, אבל לעולם אינה מוותרת. שירה היודעת להיות סעורה ומיוסרת אף אם סף היסורים אינו תמיד מתנסח במיפלס העליון של הטקסט. ובכל זאת, זו שירה המתכתבת עם הקורא בגובה העיניים, בלא כל ניסיון לעטות מסווה או מסתור.
אחת התכונות האיכותיות בפואטיקה של הספר ניכרת בחריזה. כאן המשוררת מדלגת על מוסכמות חריזה מודרניות, וחוזרת לחריזה מסורתית יותר. עם זאת החריזה אינה מפגינה שיטתיות ממושטרת אלא נוקטת חריגה מהסדר, אשר יוצרת אפקט יצירתי, המקנה לשירים אופי גמיש ומלוטש. זו שירה רגישה ומרגשת, שירה כובשת לב. זו שירה של האומץ לצעוק. זו שירתה של חגית ורדי.
(פרופ' יאיר מזור, אוניברסיטת וויסקונסין — מילווקי)