שֶׁהחֶיֱנָוּ
וּפוֹגֵשׁ חֲבִיר שֶׁלּוֹ
וּמְחַבּקֵ חָזקָ־חָזקָ
עִם כָּל הַמְּעִיל שֶׁל הַחֹרֶף
גַּם שֶׁל הַצַּד הַשֵּׁנִי
וְעוֹד יוֹתֵר חָזָק מַרְגִּישׁ אֶת הַצֶּמֶר
אֶת הָעֲצָמוֹת בִּפְנִים
הַשְּׁכָמוֹת בְּתוֹכוֹ מִצְטַנֵּעַ
וְלֹא מַעֲבִיר הַחֹם שֶׁל הַגּוּף רַק הַקְּרִירוּת בַּלֶּחִי
וְהָעֵינַיִם כְּמוֹ שְׁתֵּי טִפּוֹת שַׁי מֵהַגֶּשֶׁם מַרְגִּישׁ בְּכַף הַיָּד
וְלוֹחֵץ עוֹד פַּעַם
להְַגּיִד
וְנִכְנָס הַכַּפְתּוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַכּוֹבַע לַפֶּה
וּמֵזִיז וְנִכְנָס כְּמוֹ אַרְנֶבֶת
בַּשִּׁבּוֹלִים לְהָרִיחַ בַּשֵּׂעָר
וְגַם הַמִּשְׁקָפַיִם בְּיַחַד עוֹשֶׂה גְלִינְג־גְלִינְג.
נדיר שספר ביכורים מחולל טלטלה שכזאת בשירה ובלשון. סוזי רזניק כותבת בלי התחשבות במסורת ובתהליכים שקדמו לה, כותבת כאילו צנחה מעולם מקביל ונחתה על מקלדת, כאילו צריך להמציא שפה חדשה לכל שיר ושיר: "חושבים שהמילים זה השיר – זה לא המילים. אני כותבת למרות המילים. אני כותבת בצורה פיזית, השיר הוא תנועה בחלל של הגוף, שאני מנסה לבטא במילים למרות מוגבלות המילים. כמו להרגיש זרם חשמל ולהתאבד בתוך הנקודה הזאת כדי להביא אותה לידי ביטוי בכל האמצעים שהשפה מאפשרת." 'פניו האחרונים של המלך' הוא רגע מפנה בשירה העברית.
-טל ניצן