אֲניִ,
עַצְמִי וְאָנֹכִי.
כְרוֹנִיקָה שֶׁל סוֹלוֹ.
מִי יַקְשִׁיב לִי מִלְּבַדִּי,
וּמִי יַקְרִיא אֶת שִׁירִי לְעַצְמִי.
מְלַטֵּף אֶת חֲלִילִי בִּרְעִידוֹת גּוּף קַלּוֹת,
שָׁר לְלֹא קוֹל לְצִדּוֹ הַפְּנִימִי שֶׁל עוֹר הַתּוֹף.
אַךְ אָז לְעוֹרְקָי מִתְגַּנֵּב שֶׁקֶט מַחֲרִישׁ.
קֶצֶב חַיָּי שׁוֹבֵר הֳלִימוֹת לִבִּי,
וְקוֹלִי הֶחָרוּךְ צוֹרֵם בְּאָזְנָי.
וְכָךְ נוֹתָר אֲנִי,
בְּלִי עַצְמִי,
לְבַדִּי.
(מתוך "משולשים")