הספר שלפניכם מעדכן את תפיסת מושג הפטריוטיזם בהתאמה לחזית הכתיבה המחקרית בת זמננו, ובוחן האם בעת הנוכחית נכון ואפשר לחנך לפטריוטיזם במדינת ישראל. בחינה מעשית־ישראלית זאת מתקשרת לבחינה תיאורטית רחבה יותר של היתכנות החינוך לפטריוטיזם לאומי בעולם שמדינותיו כבר אינן מדינות לאום במובן הפשוט והמקובל של מושג זה. הספר מציג את אופי החינוך לפטריוטיזם כפי שהוא התקיים ומתקיים בפועל במדינת ישראל ומצביע על אנומליה ואי־התאמה בין חינוך זה לבין רוח הזמן הכללית שמנשבת בעולם; בינו לבין השקפת עולמם של בני הציבור הישראלי־חרדי ובני הציבור הישראלי־ערבי; ובינו לבין חלקים בחברה הישראלית הכללית שנחלשה בקרבם עוצמת הרגש הלאומי־יהודי־ציוני, וזאת מסיבות פוליטיות, דמוגרפיות ותרבותיות מגוונות. הספר מציע מענה לקשיים בחינוך לפטריוטיזם ישראלי דרך פיתוחו של מושג ה"פטריוטיזם האזרחי המכיל", שבסיסו אזרחי ולא לאומי, שאותו תוכלנה לאמץ הקבוצות השונות בחברה בישראל, ושאליו, על פי ההצעה, ניתן יהיה לחנך את רובו המכריע של הדור הישראלי הבא.
מבוא
שער ראשון: פטריוטיזם וחינוך לפטריוטיזם
פרק ראשון: ניסיון הנהרה של המושג "פטריוטיזם"
פרק שני: תיחום בין חינוך ללאומיות לחינוך לפטריוטיזם
פרק שלישי: תיחום בין חינוך לאזרחות לחינוך לפטריוטיזם
פרק רביעי: על סקלת הפטריוטיזם בעיני פילוסופים — מקרי הגבול
פרק חמישי: על חינוך פטריוטי־קוסמופוליטי
פרק שישי: טיפולוגיות של פטריוטיזם
פרק שביעי: האם יש לחנך לפטריוטיזם כלל ועיקר?
שער שני: המצב בישראל
פרק שמיני: אופי החינוך לפטריוטיזם במדינת ישראל
פרק תשיעי: על הקושי לחנך לפטריוטיזם "חזק" בעת הנוכחית
פרק עשירי: האם פטריוטיזם "חזק" ישראלי־חרדי הוא מן האפשר?
פרק אחד־עשר: האם פטריוטיזם "חזק" ישראלי־ערבי־פלסטינאי הוא מן האפשר?
פרק שניים־עשר: חינוך לקוסמופוליטיות: גרסה ציונית,
יהודית וישראלית
שער שלישי: חינוך לפטריוטיזם אזרחי מכיל
פרק שלושה־עשר: חינוך ל"פטריוטיזם אזרחי מכיל" כחינוך על־קהילתי מכיל
מילות סיום