בשם המלכה – למען הדבש
בְּאֹפֶן עֶקְרוֹנִי
אֵין דְּבוֹרִים מְסֻגָּלוֹת לָעוּף.
הַיַּחַס בֵּין קֹטֶן כַּנְפֵיהֶן
לְבֵין גּוּפָן הַשָּׁמֵן
אֵינוֹ מְאַפְשֵׁר תְּעוּפָה.
בְּאֹפֶן מַעֲשִׂי
הֵן עָפוֹת רָחוֹק.
הָאַבְקָנִים חֲשׁוּבִים יוֹתֵר
הַצּוּף יָקָר יוֹתֵר
מִטְּעָנוֹת עֶקְרוֹנִיּוֹת.
כְּחַיָּלוֹת מְסוּרוֹת
שָׂשׂוֹת אֱלֵי קְרָב
בְּשֵׁם הַמַּלְכָּה -
לְמַעַן הַדְּבַשׁ
בְּאֹפֶן אִישִׁי
הַיַּחַס בֵּין כַּנְפֵי נִשְׁמָתִי הַקְּטַנּוֹת
לְבֵין גּוּף פְּחָדַי הַשָּׁמֵן,
אֵינוֹ מְאַפְשֵׁר תְּעוּזָה.
זְכֹר, אֲנִי אוֹמֵר
מִדֵּי בֹּקֶר, מֵחָדָשׁ:
בְּשֵׁם הַמַּלְכָּה -
לְמַעַן הַדְּבַשׁ
עבורי הכתיבה אינה מונולוג — אלא שיח כן בין מחבר לקוראיו. עת נהפכה היצירה לנחלת הכלל, תקווה גדולה היא כי תצמיח רגליים ותחל להסתובב בעולם בכוחות עצמה, למצוא את דרכה אל לבם של קוראים. זוהי גם תקוותי שלי לגבי השירים המאוגדים בקובץ זה. המילים אינן שלי עוד, ככל הנראה מעולם לא היו — כל תפקידי להביאן מעולמן שלהן, לסדרן כמיטב יכולתי ולשלחן לדרכן, באשר תהיה. לו אזכה לעורר באחר את שבי מתעורר, שעה שקורא אני את הקרובים ללבי, ובכן — כמו זכיתי בעולם ומלואו.