הספר "ארס פואטיקה בשירה הערבית המודרנית" משרטט מודלים שונים של שירה המתכוונת לעצמה, בהסתמך על שיריהם של ארבעה משוררים ערבים (עַבְּד אלְ־והַַאבּ אלְ־בַּיאַתִי, עַבְּד אלְ־קַאדִר אלְ־ג'ַנאַבִּי, מִיחַ'אאִ'יל נֻעַיְמַה וסַרְגוּן בּוּלוּס) שהטביעו את חותמם על השירה הערבית המודרנית. המודלים מכניסים את הקורא לעולם האדריכלות השירי, הפותח צוהר לסגנונות עיצוביים שונים בקרב משוררים ערבים מודרנים העוסקים ביצירתם בארס פואטיקה.
הנושא "שירה בראי עצמה" תפס תאוצה במהלך השנים האחרונות בקרב משוררים ערבים העוסקים ביחסים המפותלים הנרקמים בין הטקסט, הקורא והכותב. הם מרבים לכתוב על אמנות השיר בשירים ארס פואטיים ומרוממים את המשורר ואת השיר לפסגות עליונות. קיים פער בין ריבוי הטקסטים העוסקים בנושא ובין העיסוק הביקורתי והמחקרי המצומצם בספרות הערבית. המחקר המובא בספר שלפניכם נועד לתרום להקטנת פער זה ולחשוף בפני הקהל הרחב מודלים של שירה המתכוונת לעצמה, בהתבסס על מבחר שירים בערבית הנפרשים על פני שלושה עשורים: משלהי שנות השבעים עד סוף שנות התשעים.
השירים בספר סוללים את שבילי הטקסט הנרקיסיסטי בפני הקורא ופותחים דלת לאוהבי השירה הערבית, היוצאים למסע בארץ המילים ובד בבד נחשפים להכרת האחר, שהרי שפה מספרת תרבות. השירים מעניקים הצצה לעולם נסתר של חוויות, של רשמים ושל טעמים, כי הם מתבלים את חיינו.