נח שטרן (1960-1912), ממבשרי המודרניזם האנגלו־אמריקאי בשירה העברית, מוּכר אך למעטים. הוא נולד בליטא, למד בצעירותו באוניברסיטת הרווארד ובאוניברסיטת קולומביה בארצות הברית, עלה ארצה ב־1935 , הצטרף לחי"ל ולבריגדה היהודית ונלחם בצפון איטליה. ב־1953 נשלח לחמש שנות מאסר באשמת ניסיון לרצח. היו אלה עבורו שנים של שקט נפשי ושל יצירה פורייה. כשהשתחרר, לא מצא את מקומו, ובגיל ארבעים ושמונה שלח יד בנפשו בעת שאושפז־מרצון בבית החולים לבריאות הנפש "אברבנאל". שירתו של שטרן, המושפעת בעיקר משירתו של ת"ס אליוט, לא התאימה לאקלים הספרותי בארץ־ישראל בשנות השלושים והארבעים, והוא עצמו נחשב לתימהוני שאישיותו המסוגרת והמסוכסכת הקשתה עליו להתקבל בחוגי הספרות בארץ. כך הוחמץ אחד המשוררים הנפלאים בשירה העברית המתחדשת, משורר שהעברית שבפיו חיה וחפה מהצטעצעות־יתר והתבוננותו במציאות ישירה ומפוכחת. על שירו "בחול ובמים" אמר מבקר הספרות שלמה גרודזנסקי: "אינני מהסס לומר כי זהו אחד משירי מלחמת העולם השנייה המופלאים ביותר בספרות העולם".
בחלקו הראשון של הספר כונסו, לראשונה, כל שיריו של שטרן, החל משירי הילדות ועד השירים האחרונים שכתב לפני מותו. החלק השני של הספר, "לברוח מהחיות המכוערות: מונוגרפיה", הוא מחקר ביוגרפי ופואטי רחב היקף וראשון מסוגו על חייו ושירתו של שטרן. מי יִיתן שחזרתו של נח שטרן לחיק השירה העברית תפתח אפשרויות פואטיות חדשות עבור כותבי השירה וקוראיה היום.