"מדורת השבט ההיא כבר לא תשוב" אמר הנשיא ריבלין בנאומו המפורסם מ־2015 והוסיף שישראל כבר איננה מדינת רוב ומיעוטים מובהקים אלא חברה המורכבת מארבעה שבטים שונים, לעתים עוינים, המתקרבים זה לזה בגודלם. אך החברה הישראלית מורכבת אף יותר מכך. לצד השבטים המרכזיים — החילוני, החרדי, הדתי־לאומי והערבי — ישנם שבטים נוספים, קטנים יותר אך לא פחות מעניינים. אחד מהם הוא שבט הישראלים המתגוררים מחוץ לישראל.
חברי התפוצה הישראלית באירופה, בה עוסק ספר זה, אינם קבוצה הומוגנית והקשר שלהם לישראל איננו מובן מאליו. בעבר הם נחשבו ל"יורדים", לעתים אפילו ל"בוגדים", אך בשנים האחרונות המציאות השתנתה. שינויים חברתיים־כלכליים, התפתחויות טכנולוגיות ואופיים הבין־לאומי של שוק העבודה ושל האקדמיה מאפשרים לרבים מהם להשתתף בדיון הציבורי הישראלי, להשקיע במשק הישראלי ולתרום לתרבות הישראלית למרות שעזבו את הארץ. הם חיים למעשה בשני מקומות במקביל — בארצם, כלומר המדינה שאליה היגרו, ובמולדתם, הנוכחת תמיד, גם אם באופן וירטואלי, במקום מושבם החדש. "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" — עבורם אין זו כמיהה מופשטת, אלא ביטוי של חיים במעין מדינה בענן, המתקיימת בעזרת רשתות חברתיות, אינטרנט מהיר, טיסות חסך ותהליכי גלובליזציה.
וכך, מעבר לסיפורים על צעירים המהגרים לברלין בגלל מחירי המילקי, הולכת ונוצרת באירופה זהות ישראלית חדשה, מורכבת ועמוקה. מה היקף התופעה? האם יש לישראלים האירופים מאפיינים מובהקים מבחינה פוליטית, דתית או חברתית? מה הקשר שלהם לקהילות היהודיות? האם הם משפיעים על ישראל מרחוק וכיצד ישראל הרשמית מנסה להשפיע עליהם? שאלות אלו ורבות אחרות נדונות ב-"ארצך ומולדתך" דרך ראיונות עם ישראלים מכל הסוגים: אקדמאים שנשארו באירופה אחרי לימודיהם, עולים חדשים שעזבו את הארץ, קיבוצניקים שנישאו למתנדבות, ישראלים שהתגלגלו לאירופה בעקבות עיסוקיהם וגם קצין צה"ל שהפך לפעיל BDS, רב של חב"ד, פלסטיני מהגליל ועובד זר מסודן שהתיישב באירופה עם אשתו הישראלית. חברי התפוצה הישראלית באירופה, כך נראה, מגיעים מכל שבטי החברה הישראלית וייתכן שהם יוצרים בימים אלו ממש שבט ישראלי חדש.