שירה

תָּלִיתִי כְּבִיסָה, נִקִּיתִי כֵּלִים, סִדַּרְתִּי סְפָרִים
וְעָבַר יוֹם. רַק עִם עֶרֶב
עָלְתָה הַשִּׁירָה עַל מִטָּתִי.
לִכְבוֹדָהּ הִתְישַַּׁבְתִּי,
קָפֶה שָׁחֹר הִגּשְַׁתִּי,
חכִּיִתִי
וּכְלוּם!
אַף לֹא מִלָּה, אֲפִלּוּ לֹא נְקֻדָּה.
מִי הָיָה מַאֲמִין
שֶׁהַשִּׁירָה תִּנְהַג בְּחֹסֶר כָּבוֹד כָּזֶה בְּאִשָּׁה
שֶׁנִּזְרְקָה כְּבָר שֵׂיבָה בִּשְׂעָרָהּ.