תחנות ביניים
- פורמט: כריכה רכה | 409 עמ׳
- פורמט: EPUB
- שפה: עברית
- מידות: 21*13.5
- מועד הוצאה לאור: אוג'-2020
- מסתֿ״ב: 978-1-61838-524-6
- קטגוריות: ספרות מקור | מלח מים | מועמדים לפרס ספיר
- עריכה: עינת יקיר
כמו רוב בני דורו, גם טל שני שורף ימים ולילות (ובעיקר לילות) באבטחת שדה תעופה מדברי בגבול מצרים, כדי להרוויח את טיולו הגדול, לאחר שלוש שנות לבנון. רק שבניגוד לבני גילו, יעדיו אינם דרום־אמריקה־המזרח־הרחוק. הוא עורג אל נופיה הקפואים־מושלגים של ילדותו ונעוריו המוקדמים, כשעוד היה טוליק שניידרמן. הטיול הגדול מתממש, אבל כדרכם של כל המימושים, בדרך הכי לא צפויה. המפגש עם עברו, שכה כמה אליו, הופך לסיוט, מסבך אותו בפרשה ביטחונית לא מפוענחת, שותפות לפשע ואהבה בלתי אפשרית וחסרת סיכוי.
עלילת הספר שמתחילה בנוף המוכר של הנגב לוקחת את הקורא אלפי קילומטרים צפונה אל החורף הכאוטי של שנות התשעים בעיר הולדתו של טל, על רקע האימפריה הסובייטית המתפוררת. נופי הילדות המוכרים הופכים לזרים, המפגש עם הבית (עם ביתו ממש!) טומן בחובו הלם, סכנה ואיום ממשי על חייו. סופה של הפרשה מלמדת את טל־טוליק, שמה שנראה לנו כסוף, יכול להסתבר דווקא כהתחלה...
בתחנות ביניים ממשיך הסופר בוריס זיידמן לעסוק בתמות המסע וההגירה, אך הפעם מצדן המהופך, המקורי והמפתיע. ארבע דמויות מרתקות, מנוגדות בתכלית האחת לשנייה, מתנגשות בצומת דרכים הרסני של חייהן. הן כופות על הגיבור "שיבה אל המולדת" ומובילות אותו אל טלטלה שנייה, עוצמתית לא-פחות-אם-לא-יותר מחוויית ההגירה של נעוריו. היא גובה ממנו מחיר נפשי ומנטלי כבד, עד כי נדמה שהלשון, שזיידמן ממשיך ומלהטט בה גם כאן בפיכחון ובסחף, היא הבית היחיד שנותר לטל שני — בתוך המרחב המשתנה ללא הרף אל מול עיניו.
הפתעות בפרדס - ראיון עם דוד גוטסמן על פרס ספיר
04-01-2022 גואל פינטו בתכנית "גם כן תרבות"
הסופר בוריס זיידמן: "אתה מלח הארץ? קוראים לך בוריס"
16-12-2021 שירי לב ארי, כלכליסט
"כתבתי את הספר כדי להראות שישראל היא מדינת מעמדות"; "אני כמה לחיות לכמה שנים במדינה שפויה, שבה החורף הוא חורף ואפשר לחייך למישהו ברחוב מבלי שיעשה פרצוף כעוס"; "נזרקתי מעולם הפרסום כי שם אתה יכול להיות לא חכם ולא מוכשר, רק אסור להפסיק להיות מגניב - ונמאס לי לעסוק בזיהום ויראלי ולמכור לאנשים זבל". ראיון פתוח עם הסופר בוריס זיידמן, שספרו "תחנות ביניים" מועמד כעת לפרס ספיר
קישינב על המנגל
12-05-2021 קרן דותן, ישראל היום
המלצה
09-02-2021 רוני סומק
בוריס היקר לפני כמה דקות סיימתי לקרוא את "תחנות ביניים". אהבתי. הרגשתי שאני בריצת מרתון כיוון שזהו ספר למיטבי לכת. אתה לוחץ על הדק אקדח הכתיבה ויורה צרורות. ואני מדדתי כל הזמן בעניין רב את המסלול הבליסטי של הכדורים האלה. תענוג. פשוט תענוג לטוס איתך. ובאורח פלא הצלחת לקצר את המרחק מהמדבר הצברי לשלג ילדותך.
המלצה
09-02-2021 יגאל סרנה
ספר חדש של בוריס זיידמן עם עברית עשירה פי מאה מכמעט כל כותב ישראלי עכשווי. ''תחנות ביניים''.
המלצה
09-02-2021 שניר פלג (בלוגר ספרות)
תחנות ביניים הוא מסוג הספרים שדורשים התמסרות מלא. הוא מרתק ודורש מהקורא פשוט להיות אתו ולהפוך לחלק ממנו. הספר נע בין סוריאליזם לריאליזם ועוסק בנושאים מעניינים וחשובים אבל לפני זה הייתי רוצה להתעכב על השפה. בוריס זיידמן כותב בעברית משובחת ומעולה שמעטים הסופרים המקומיים הצברים שמצליחים לייצר עברית כזו. וזו אחת הסיבות מדוע הספר הזה דורש התמסרות והתמקדות.
מדובר בספר מאוד מאוד מעניין ואיטי, הקריאה בו איטית אך סוחפת ודורשת ריכוז.
אכן, בוריס זיידמן הוא כותב מזן אחר ואני חושב שהספר הזה מתאים לאנשים שאוהבים ספר אחד, אוהבים לשקוע בעלילה ואוהבים את השפה העברית. הספר עובר טלטלות בדרך והעלילה מעניינת ומשתנה. המפגש של הגיבור עם המקום בו הוא נמצא כרגע – אל מול המקום בו גדל - והחזרה שלו למולדתו, כל אלה מרתקים גם בזכות הכתיבה וגם בזכות התיאורים של המחבר.
בהחלט ספר מזן אחר.
המלצה
09-02-2021 רוביק רוזנטל
ספרו הקודם של בוריס זיידמן - "המינגווי וגשם הציפורים המתות", היה בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס ספיר. עתה יצא לאור בהוצאת ''פרדס'' ספרו החדש "תחנות ביניים".
"תחנות ביניים" הוא מקור לאוצר עשיר של פתגמים וניבים ברוסית שאותם משמיעים בשתי השפות הדמויות בספר, מאביו של הגיבור הראשי, טוליק, ועד הרוסים גסי הלשון שבהם הוא נתקל בדרכו. גם שפת העבריינים הרוסים, העשירה מאוד כידוע, גם לה יש ייצוג נאות בספר, בתרגומו העברי של המחבר.
כתיבתו של זיידמן שופעת ועשירה, מלהטטת בין שפה עמוסה באוצר מילים עברי מרשים לבין סלנג ישראלי, בין קללות ברוסית לבין תיאורי אדם ונוף, והכול בפירוט ובכישרון בלתי מצוי.
המלצה
09-02-2021 נטע רויטמן
הדבר הבולט ביותר והראשון ששמתי לב אליו כשהתחלתי לקרוא את ''תחנות ביניים'' של בוריס זיידמן, הוא השפה והמושגים. תהיתי מה הולך להיות הסגנון - סוריאליזם? מעין חלום? לקח לי כמה עמודים להבין את הכיוון הכללי ואת משמעותם של המושגים שבחר הסופר לתיאור הדמויות והתופעות עליהן הוא מדבר. אני בכוונה לא מבהירה אותם כאן, הם חלק מהחוויה. השפה היא דמות מרכזית לאורך כל הספר. מלאה מושגים שהקשרם בספר שונה מהקשרם במציאות, משחקי מילים, הלחמות, אזכורים תרבותיים, היסטוריים, ספרותיים, פוליטיים ועוד, ותנועה מתמדת וערבוב בין עברית לרוסית.
שפה זו משקפת את הדיאלוג הפנימי של הדמות הראשית, טל שני, שהוא גם טוליק שניידרמן - בין שני חלקי הזהות שלו: טוליק הילד היהודי מברית המועצות, העולה החדש בישראל של שנות ה - 70 - מול טל הישראלי, הקצין בצבא ולאחר מכן הסטודנט בבצלאל, בישראל של תחילת שנות ה-90.
בהמשך הנסיבות מובילות לכך שטל חוזר, לאחר שעזב לפני עשרים שנה, לעיר ילדותו, ופוגש שם את מה שנשאר מעברו הסובייטי ואת הסכנות שמביא אתו ההווה הכאוטי. לא ארחיב מעבר לכך, מכיוון שבחוויה שלי חוסר הוודאות הכללי תורם מאוד לחוויית הקריאה.
חלק חשוב מהעלילה ובעיקר מהאווירה נמסר בין השורות, אזכורים ומשחקי מילים. הכתיבה יפהפייה וחוויתי אותה כמעין משחק של חיפוש אוצרות.
נהניתי מאוד מהדברים שנשמעו מוכרים, שהתחברו לדברים ששמעתי בבית, ומהטיפול האינטליגנטי והרגיש בנושא ההגירה בפרט, וכן בנושא החיים בכלל.
לסיכום - מומלץ מאוד למי שמוכן להתאמץ קצת ולשים לב לכל מילה.
המלצה
09-02-2021 שירי בר לב
גיבוריו של זיידמן, עיניהם פקוחות לרווחה והעולם הנגלה להם, יש בו אכזריות, וטמטום, ושגרה מאלחשת. זהו עולם מעמדי ומייאש, בו כל אחד יודע את מקומו, או מושם במקומו בכוח. זהו עולם מתייג, מסווג ומקטלג. ודווקא באפרוריות האינסופית, המדכאת, מתגלה חמלה אנושית, רצון לפרוס חסות ולגונן. להבנתי, זהו לא ספר על שותפות גורל, אלא על גבורתה של הנפש הבודדה. על הניסיון של הגיבורים "לצאת מעורם" בכדי לפגוש את עצמם.
את הספר קראתי בעיקר בלילות. לעיתים, תוך כדי קריאה, הרגשתי איך הדופק עולה ותחושות של מחנק וציפייה מציפות אותי. לעיתים ייחלתי להיחלצותו של הגיבור, לעיתים קיוויתי שישתהה במקום.
זהו ספר התובע התמסרות מוחלטת, והרהור. אני נהניתי מאד מקריאתו. תודה מקרב לב על ההזדמנות להיחשף לספר נדיר זה.
המלצה
09-02-2021 ג'קי לוי
בתום 140 עמודים ראשונים, הרשו לי להמליץ בהתלהבות על "תחנות ביניים" של בוריס זיידמן. ספר לאוהבי ספר. ספר שתובע תשומת לב. כבר ב-100 העמודים הראשונים יש לפחות 5 קטעי רב אמן. האווירה שמלווה את הפתיחה, ספוגה ברוחו של "מילכוד 22", אבל האבסורד הוא אבסורד רוסי, והעין שמתבוננת בנו, בישראלים, מעבר לר'יש המתגלגלת - מבהילה בחדותה. שווה לשרוף כמה שעות סגר על התבשיל העשיר הזה. תברכו אותי.
המלצה
09-02-2021 זאב שני (הסלון הספרותי של זאב ומרים שני)
בוריס יקירי
wow. איזה "מסע כומתה" עברת והעברת אותי ב"תחנות ביניים" שלך. מסע ארוך ומפרך עם ''חגור פילים'' עמוס ללא רחמים, עם אלונקות פצועים שמנים וכבדים, עם קללות ואיומים, והכול - בנופים קסומים ומדכאים, עם זיכרונות מתוקים ומרים - אמתיים ובדויים. מסע כומתה עשיר, מרתק, קשה לעיכול ומעורר תהיות.
אני, כקורא, הייתי לכוד. לכוד בזיכרונות מלפני שבעים וחמש שנה, בתיאורי הדמויות והכינויים המיוחדים – הסמליים – שהענקת להן (ולא רק של הגיבורים הראשיים אלא גם של האנשים ברחוב, ברכבת ועוד), במראות הבניינים והמוסדות, הרחובות, הכיכרות, האנדרטאות. הייתי לכוד בעץ האדיר שנכרת, בתיאורי הטבע, בריחות הבתים ובהם מאכלים שהוכנו מאפס מוצרים, בצלילי השפה. תיארת את כולם בהרחבה, בשפה עשירה ומיוחדת לך.
הייתי לכוד. הספר תמיד היה קרוב, בהושטת יד, וכל פעם, מחדש, שבתי כדי לקרוא , שבתי לחשוב ולהיזכר.
יצרת שלל דמויות , מהן בלתי נשכחות, והענקת לכולן שפה מיוחדת שעבדה עלי מאוד אולי משום שהבנתי את הקשרים והן נכרתו עמוק בזיכרוני.
תודה על החוויה!
זאב שני
המלצה
09-02-2021 חבצלת פרבר – ''מקור ראשון''
ספרו החדש של בוריס זיידמן יפהפה, מיוחד ומכשף בלשונו. לאוהבי משחקי מחבואים ספרותיים, ובעיקר לאוהבי השפה העברית, הסקרנים לראות מה עוד ניתן לעשות בה וטרם נעשה – זה בדיוק הספר הנכון. הפרולוג הוא רק אחד משעשועי המחבואים שמצפים לקורא בין דפיו של הספר הכרסתן הזה. רק בסיום הקריאה של כל ארבע מאות פלוס עמודיו, תיפתר החידה במלואה וגם ייחשף כל המידע על ''החתול'', זה שמופיע בעמוד הראשון של הפרולוג.
מן העמוד הראשון נזרקים הקוראים אל עולם סוריאליסטי למחצה, שמתנהל בשפה פנימית מיוחדת המובנת רק לדייריו. הספר אמנם כתוב עברית, אבל ממש לא אותה עברית שאנחנו מכירים מחיי היום-יום או מקריאה בספרים. העברית של זיידמן ב"תחנות ביניים" היא, ובכן, שונה. כזאת שאולי רק לסופרים מעטים, כמו שלונסקי למשל, ישנה החוצפה וגם אומץ הלב ליצור כמותה. יש גם יוצרים אחרים כאלה, כמו אלתרמן כמובן, אבל לא סתם הזכרתי את שלונסקי, יליד רוסיה, שאצלו, כמו אצל זיידמן, ההקשר ברור: השימוש בשפת רחוב, שכה נפוץ בשירה הרוסית (כמו גם אצל ולדימיר ויסוצקי למשל).
שפתו וסגנון הכתיבה שלו ייחודיים לו ומבדילים את כתיבתו מן הנכתב כיום בארץ. חידושי הלשון, הציוריות שלהם, האסוציאציות, ובעיקר הדחיסות שלא תיאמן של המשפטים המתפתלים, שכמעט אין ביניהם אחד שהוא סתם משפט פשוט ושגרתי, ההופכים את הקריאה לחוויה.
הספר נוגע בכמה וכמה נושאים נפרדים, שהסופר, בדרכו המיוחדת, מתייחס אליהם באמצעות הרהורי האגב של הגיבור.
הנושא החשוב, הטעון רגשית והנוגע ללב, שתופס יותר ממחצית הספר, הוא הביקור של טל, הגיבור הראשי, במולדתו הנעזבת. המקום שבו עברה עליו ילדותו המאושרת, זה שכל חלומותיו וגעגועיו מאז גיל שתים עשרה ממוקדים בו. טל, לשעבר טוליק מוצא את עיר הולדתו דומה וגם שונה. כל הגעגועים והזיכרונות הישנים מתעוררים בו מחדש, בבית ילדותו.
וכאן יכול היה הספר להסתיים, אלמלא ''החתול'' ולָאנה, הכמעט-ארוסה שלו, וגם הסיפור ההוא, מהפרולוג, עוד צריך להיפתר. בקיצור, נותרו עוד שפע של תסבוכות ועוד יש שפנים וסיגריות בכיסי ''החתול'', וקנוניות, קומבינות ואופרציות לרוב. כדאי להישאר. יהיה כיף עד הסוף.
המלצה
09-02-2021 ציפי גון גרוס
יש לספר כותרת משנה – ''אגדתאמת'' (במילה אחת). ואני תוהה בעניין רב אז מה זה הז'אנר החדש הזה, שממציא זיידמן בכתיבתו? מהי אגדת אמת? אגדה או אמת?
החתול שמיל ממולדובה: סיפור מרתק בעלילה אפרורית
28-10-2020 חבצלת פרבר, מקור ראשון
ספרו החדש של בוריס זיידמן יפהפה, מיוחד ומכשף בלשונו. לאוהבי משחקי מחבואים ספרותיים, ובעיקר לאוהבי השפה העברית, הסקרנים לראות מה עוד ניתן לעשות בה וטרם נעשה – זה בדיוק הספר הנכון. הפרולוג הוא רק אחד משעשועי המחבואים שמצפים לקורא בין דפיו של הספר הכרסתן הזה. רק בסיום הקריאה של כל ארבע־מאות פלוס עמודיו, תיפתר החידה במלואה וגם ייחשף כל המידע על החתול, זה שמופיע בעמוד הראשון של הפרולוג.