תפוח המתעופף לו ממשאית עופות ישנה עמוסה בילדים, ואקדח שנשלף בזעם — כך מתחילה שנה סוערת בחייו של גדי בן השבע, הגדל בתחילת שנות התשעים בקיבוץ קטן בצפון. חגים וטיולים, תולעי משי בקופסה וראֹשנים בבִּיצה, מותה המסתורי של כוכבת ילדים אהובה ושיחות עם אמו, סבתו ואחותו – כל אלה הם הרקע לעולמו הפנימי של הילד הרגיש, שנטיות לבו שונות מאלו של אביו המרוחק ושל שאר חבריו הבנים בכיתה. בעוד חבריו אוהבים להתחפש לבוקרים ולחיילים, גדי מעדיף להתחפש לציפור ססגונית. בעוד הם אוהבים לתקוע יתדות לסוכה, מעדיף הילד החולמני לקשט אותה. בין אירוע לחג מנסה גדי למצוא היגיון במציאות שבה הוא חי, בעוד מסעה המתקרב של אמו למקסיקו, שם נולדה, מטיל עליו את צלו. באמצעות הדמיון הפורה שלו וידידותו עם שמשונה, עז המתגוררת בבית הקברות של הקיבוץ, הוא מנסה לעבד ולעכל את חיי היום-יום הישראליים, ובתוך כך להשלים עם מי שהוא ולחזק את זהותו.
"בית הקברות של שמשונה" הוא מסע התבגרות מרגש וציורי, שאהבת הטבע והחי ספוגה בו. בלשון עדינה ומדויקת משרטט גבריאל שאול קיבוץ בישראל של שנות השמונים, מבעד לעיניו הרואות כול של ילד אמן, יחיד ומיוחד. זהו ספר שובה לב המיועד לילדים גדולים ולהוריהם.