דפדוף
מְדַפְדֵּף אֶל תּוֹכִי בִּשְׁאָגָה
בְּיִרְאָה טוֹרֵף אוֹתִיּוֹת
מוֹתִיר כְּעֵדוּת שׁוּרַת עֲקֵבוֹת
אוֹתִיּוֹת לְפָנַי
אוֹתִיּוֹת מֵאֲחוֹרַי
וְאֵין עוֹמֵד.
מְדַפְדֵּף אֶל תּוֹכֵךְ בִּשְׁתִיקָה
דַּפִּים נִטְרָפִים בִּידִיעָה
כּוֹתֵב עַצְמִי בְּאוֹתִיּוֹת לְבָנוֹת.
אַתְּ כּוֹרֶכֶת בִּשְׁתִיקָה וְחוֹתֶמֶת
לִקְרַאת פֵּרוּשִׁים וְתוֹסָפוֹת
בַּיָּמִים הַבָּאִים.
בקובץ שירים זה מבקש דב חיון לשזור את עולמו הפנימי של היחיד — על מגוון ייסוריו, חיבוטי הנפש ורגעי ההתעלות שהוא חווה — בעולם הדמויות והדימויים המקראי. כך, פניה של האהובה, כמו גם ישותו של האל, שניהם בבחינת הסתר גמור אליו נמשכת נפשו של המחבר בכוח כביר. המרגלים המקראיים הם שני כוחות קמאיים בנפשו ("שְׁנֵי הַמְרַגְּלִים שֶׁבִּי"), והטקסים היהודיים הם התוחמים את חייו, הנעים בין רגעי שפל והתעלות, קודש וחול ("חַי בֵּין קִדּוּשׁ לְקַדִּישׁ").
זהו ספר יהודי מאוד ובו בזמן אישי מאוד: השירים מזמינים את הקורא לצלול למסע רטרוספקטיבי של התבגרות, פיכחון וכינון מבט מחודש אל העבר — שיש בו חרטה כשם שיש בו געגוע. לצד אלה, ובמעין מסלול מקביל, מוזמנים הקוראים לעיון מחודש בסיפורי המדרש והמקרא.