אחת מזירות ההתרחשות של בג'נקיה — רומן הביכורים הפרוע והמהפנט של זאב סמילנסקי — היא (כצפוי) ג'נקיה, מגרש גרוטאות המשמש בעיקר לפירוק רכבים, אם כי אפשר למצוא בו גם אוצרות נוספים, כמו זנבות וכנפיים של מטוסי סילון, ציוד עתיק ליקב הראוי להיות מוצג במוזיאון, ואפילו אוצר ממשי, שערכו הכספי כה גבוה שיש בכוחו להניע עלילת פשע רבת תהפוכות. ג'נקיה, כך מתברר, היא אזור דמדומים מכושף שבו חפצים שאיבדו את השימוש המקורי שלהם, ולכאורה סיימו את חייהם, מצפים לעין גואלת שתעניק להם גלגול חיים שני. וזה בדיוק מה שסמילנסקי חותר לעשות ברומן שלו, אם כי לאו דווקא לחפצים: להעניק לעיר רמלה ולדמויות הרבות שמאכלסות אותה את הסיכוי להתגלות מחדש — לחשוף מעמקים לא צפויים, חוכמה לא מוכרת או טפשות בלתי מצויה, ואם אפשר לשנות תוך כדי תנועה את אופיין וגורלן, לטוב או לרע.

סמילנסקי — מתמטיקאי, משורר, איש הייטק, יינן — לא מהסס ללכת ב"בג'נקיה" בעקבות סופרים ידועים, כולל אביו, הסופר ס. יזהר, מחבר "ימי צקלג". כמוהם הוא שואף לנסות להמציא מחדש את "הרומן הישראלי הגדול", ולהקיף במילים עולם ומלואו — אם כי הוא משתדל שזה יהיה עולם כאוטי ככל האפשר, שאינו מציית להבחנות המקובלות בין טפל ועיקר, מפעים ומצחיק, נשגב ונלעג. האם הוא מצליח? התשובה בידי הקורא.
(אלי הירש)