חלב חלומות

בַּחֲלוֹמוֹת בָּאִים אֵלַיִךְ דְּבָרִים שֶׁאַתְּ לֹא יְכוֹלָה לְקַבֵּל.

לְמָשָׁל

הָאֲהַבָה,

זָהָב חַם עַל הָעוֹר

מִצְטוֹפְפִים אֵלַיִךְ הַגּוּפִים בְּעֵינַיִם נוֹצְצוֹת נוֹצְצוֹת

אֵינֵךְ זוֹלֶגֶת דְּמָעוֹת

גַם כַּאֲשֶׁר לֵב הָעוֹלָם פּוֹעֵם וְרָטֹב בְּיָדַיִךְ

עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת כֵּהוֹת

קַרְקָעִיתָן צַעַר יָפֶה בְּיוֹתֵר.

כָּל הַדְּבָרים שׁוֹקְעִים בַּבְּרֵכוֹת

מְיֻחָלִים

כִּמְעַט וְאֵינָם מִלִּים

בַּחשֶׁךְ בַּחשֶׁךְ

גּוּפֵךְ מַגִּיר

חֲלַב חֲלוֹמוֹת

השירה שבעומק מישור העשב היא ערה מאד. שירה בה הכל שר: הדומם, החי והצומח, העיר והאדמה, הגוף והנפש. שדה הראיה פקוח בה לכל המרחבים, חובק־כל כמו אופק: קרוב ורחוק, קודש וחול, אשה ואיש. ואף על פי כן, ברור מאד ששיריו של הספר פועמים כולם מתוך אותו לב שר, וחולקים אותו הדופק.

תומר־דבורה קהת כותבת שירה נדיבה, גדושת חלב, רעבה וחיה. כל כך חיה עד שנדמה לרגעים שלקולה הייחודי, הבהיר, מתלווה גם ריח. השירים נושאים איתם משב דק של יסמין, לחם, מרווה וחלב, ומתוך הקריאה הם באים בנקבוביות, ממלאים את הדם, עד מקום הלב.
(רוני אלדד)