נתנאל, בחור צעיר וגבוה מאוד, חובב חיות, מת בשל התקף סוכרתי. העולם של אמו, גניה, אימונולוגית החוקרת תאים סרטניים במעבדה, קורס באחת, והיא מחפשת הסבר מִסדר חדש. היא נצמדת לחיות שאהבו את בנה, ומתעקשת שהכלב, החתולים, העורב והתוכית, ינכחו בהלוויתו, על אף מחאות החברה־קדישא. היא פותחת במבצעי הצלה של חיות מעוּנות, ומתעלמת מבתה ומבעלה, המשוועים לתשומת לב.

הסיפור הזה, הנמצא בראשית קובץ הסיפורים הכלב הזה הוא אדם עצוב, משתכפל באופנים שונים לאורך הספר, הגם שכל סיפור שונה בתכלית מרעהו. ההיעדר, המחלה, המחקר, הבדידות, כל אלו נוכחים גם בשאר סיפורי הקובץ: בתיאור ילדותה של גניה, ויחסיה עם אמה הרחוקה ויתר הדמויות המעצבות את חייה; בתיאור הכנסים המדעיים, בהם היא מתפתה להיצמד דווקא לאנשים החלשים, הטפילים, שרוצים לקחת ממנה משהו; באמצעות מאמציה להבין את השפה המעגלית של תאי הסרטן, ושל עולמה.

הכלב הזה הוא אדם עצוב הוא קובץ סיפורים עמוק ומגוון, בעל קול ייחודי, ששורט את הלב. ניצה להט בוחנת את העולם כמדענית־משוררת ונותנת בו סימנים, בצורה יפה לאין שיעור. הטבע מתגלה ביצירתה באופן חדש, תחת עין המיקרוסקופ של השפה.