הספר שלפניכם מגולל פרקים נבחרים בחייו של בנימין גונן, החל בילדותו בפולין שלפני מלחמת העולם השנייה ועד פרישתו מהנהגת ההסתדרות, לאחר שתי קדנציות ”אופוזיציוניות” סוערות ופוריות תחת שרביטם של חיים רמון ועמיר פרץ. בפשטות ובבהירות מוביל גונן את הקוראים מהאישי אל הכללי, מימי ילדותו ונעוריו ברחובות חיפה המנדטורית לתנועת הנוער הקומוניסטי, לחברותו באגף לאיגוד מקצועי של ההסתדרות, למעורבותו באינספור מאבקים מעמדיים ומקצועיים. זהו סיפורה של תקופה ארוכה ומפותלת, רצופת משברים פוליטיים וחברתיים.
זהו גם סיפור אהבה של זוגיות ואבהות, ושל מסירות מופתית לציבור העובדים היהודי והערבי כאחד. גונן גילה אומץ ונחישות לנוכח התנכלות הממסד המפא“יניקי אליו במקום עבודתו, חווה את השבר הגדול בעקבות הפילוג במק“י בשנת 1965, נאבק לצירוף העובד הערבי להסתדרות ולהקמת מועצות פועלים נבחרות בחברה הערבית.
הוא רואה בבגידת ההסתדרות ותנועת העבודה בערכיהן הבסיסיים, תוך הכפפתם לסדר יום ציוני–בורגני, מעשה אשר גרם לקריסת הסולידריות ולקוטביות חברתית–כלכלית מסוכנת. בצד אלו מאמין המחבר כי יסודות בריאים בדור הצעיר ימשיכו במסע המאתגר לחברה סוציאליסטית בישראל.
