"היינו צריכים לחפור בתוך האדמה [גדר] [...] 20 עד 50 עמודים ביום. מוניתי לאחראי על קבוצת יהודים. כל אחד קיבל כלי עבודה ]...[ לא היינו רגילים לעבודות כאלה [...] האדמה הייתה קשה מאוד ולא ניתן היה לחפור [...] ראיתי את עצמי כאילו אני עובד במצרים ואחראי על עבודתם של עבדים יהודים, ואני צריך להיות הנוגש שלהם [...]."
(עדות דוד בראונר על בליז’ין, 1999)
"מזמן לזמן ברח מישהו מהמחנה בתקווה להסתתר בצד הארי [...] בוקר אחד נכנסה למחנה משאית גדולה [...] בשעה שהחלו לפרוק את הצינורות הבחינו שהאדמה מתחת למשאית שוקעת. הנאצים הבינו מיד שגילו בונקר תת־קרקעי [...] תוך שעות אחדות נתגלה הבונקר [...] שהיה בעל שני חדרים [...] חמשת הבורחים שנתגלו בבונקר חויבו [...] לשאת טלאים אדומים־לבנים על החזה ועל הגב [...] [הם] נתלו בכיכר המחנה ברגליהם, ראשם למטה [...]."
(מרים בידרמן, נעורים בצל המוות, תל אביב, לא צוינה שנת ההוצאה, על מחנה שברליקובסקה ברדום)
"כשטן בהתגלמותו [... אלפרד וילהלם פרנצקה, מנהל העבודה הראשי במחלקה לשחזור קליעים], איש ס"ס שלבש מדים שחורים, ועל כובעו הגולגולת [...], פחדנו ממנו פחד מוסתר. אף אחד לא רצה לעבוד קרוב אליו [...] כשהוא חייך אז כאילו לבש איזו מסכה. החיוך הזה — מין צחוק של שטן. הוא הצביע באצבע [...] ידענו שאם שם על מישהו יד אז הוא גמר את החיים."
(עדות ישראל זילברגלייט, איו”ש 06564/3.0, 1992)
על עובדי כפייה ועל מחנות לעבודת כפייה בשטח הרייך ובשטחים הכבושים בידי גרמניה הנאצית, שבהם עבדו מיליוני אסירים מלאומים שונים, נכתבו מחקרים רבים. מדובר בסוגיה שהמחקר על אודותיה נמשך ושמעסיקה לא מעט אנשי מחקר. אולם, למעט מחקרם של כריסטופר בראונינג ופליציה קראי, טרם נכתב מחקר מקיף על שאר מחנות העבודה במחוז רדום. מטרתו של הספר להשלים את המחקר על 14 מחנות לעבודת כפייה שהוקמו עבור יהודים במחוז זה. הספר מבוסס ברובו על עדויותיהם של ניצולים ועוסק בחייהם של עשרות אלפי עבדים יהודים במחצית השנייה של מלחמת העולם השנייה בפולין.