המשלחת הקטנה מתחילה לגמוא קילומטרים, והכלבים דוהרים כשרוח קפואה וכואבת מצליפה בפניהם ובפניה. הם נוסעים על פני מרחבים שמהר מאוד הופכים שוממים. ארץ אחרת, ריקה וקפואה. מאופק עד אופק אין זכר למבנה שיצרו בני אדם. הכול לבן, והיא מרגישה שהריק והצחיחות הם דווקא כמו תחבושת ללב שלה. עדיפים על המתח והפחד שמציפים אותה לא פעם. אחרי שעתיים בערך הם מגיעים לארץ פיורדים מרהיבה ואימתנית, עם מצוקי קרח אנכיים, מהגבוהים שראתה בחייה.

עגורים הוא סיפור על כמיהה לחופש, למרחבים והרפתקאות סוערות, ועל המחיר שהניסיון לממש אותה גובה ממי שמתקשה לרסן אותה. זהו סיפורה של עופרי, אישה ישראלית, צעירה, הנמצאת יחד עם בעלה ושתי בנותיה ברילוקשיין בקנדה. עופרי שמחה על הנסיעה ועל האפשרויות שהיא פותחת. אמנם, המשפחה היא עוגן בחייה, אך היא גם משקולת על צווארה, החוברת למחסומים פנימיים. היא מנסה, בעת ובעונה אחת, למלא את חובותיה כרעיה וכאם, לתפקד כחברה בקהילה,  אבל בלי לוותר על חירותה.

בעגורים, ספר הביכורים שלה, מתארת אדוה יעקובי זאולן, פסיכולוגית קלינית, בחיוניות מופלאה את הוויית הרילוקשיין – אותו מיקרוקוסמוס ישראלי, גולה-זמנית, המוכר לרבים מאיתנו – על צדדיו המענגים והמעיקים. המיקרוקוסמוס הזה משמש לה כמן כדור בדולח לבחון את מצבו של האדם בכלל ושל האישה בפרט בצומת דרכים מכריע. 

                                                                                           יגאל שוורץ