בספר זה נתבונן באישה ובגבר הזקנים כסובייקט – כאדם שלם בהקשר של גילו וחייו, בתוך מפגש בין-סובייקטיבי חברתי שבו הוא מתנהל. מסעם של הסובייקט הזקן.ה כיום הוא ארוך שנים ורב משתתפים, שלא ניתן להתייחס אליהם ואל זקנתם כמסע אובדנים בדרך אל הסוף כפי שהיה עד כה. זוהי נדנדה של אובדנים ואתגרים, של אנשים פעילים, ברי תבונה, שבריריים יותר מבעברם בגופניות שלהן.ם אך מונעים על ידי אתגרים, משמעות ותשוקות. הארת מצבי הזדקנות סובייקטיביים נעשית כמארג של טקסטים ונקודות מבט ושיח עם מיטב המומחים לזקנה כנציגים רב-דוריים ורב תחומיים, המתבוננים בה ומתוכה.
השער הראשון בספר מוביל אל 'שנה בחיי – יומנה של סובייקט זקנה', שבו נוכל לשמוע את קולו.ה של הסובייקט הזקנה ולקרב אל הקורא את הסובייקטיביות של הזקנה בזמננו, כמצפן לאדם הזה וסביבתו.
בשער השני 'מבט על הסובייקטיביות של הזקנה בזמננו – הזקנה החדשה והתאוריה החדשה שלה' – נראה את הזקנה החדשה דרך מושגי מפתח כסובייקט, סובייקטיביות, בין-סובייקטיביות, הכרה הדדית. ההכרה ההדדית מאפשרת להבין כיצד מבטו של האחר אל הזקן מצמצם את האדם הזקן ואת המתבונן בו, בעוד שהמבט המכיר בו כסובייקט – מעצים את שניהם. נתבונן בו כמכלול גופני ונפשי הפתוח לאתגרים ואובדנים, לשינויים ותנועה מכונני חוסן ופרספקטיבה. נפגוש פסיפס של ידע על הזקנה העכשווית דרך סוגיות המפתח שלה – הבדידות, העייפות, החולי, המיניות, העמידה מול המוות, הסולידריות, התמודדות עם משברים, הטיפול הנפשי עם האדם הזקן, ועוד.
אני כפסיכולוגית ופסיכואנליטיקאית ותיקה, במלואת לי שמונים, אוחזת בחוט המחבר את התאוריה החדשה והזקנה החדשה – בפרישת היבטי הזקנה המרכזיים, כך שנוכל לראותה כאנושית וחברתית.
זהו ספרה ה-12 של ד"ר ניצה ירום, ביניהם: סיפורי גוף, שפות הגוף, מצפן לטיפול בזמננו.
