בשני העשורים האחרונים זכתה ה"הכרה" לתשומת לב הולכת וגוברת מצד הקהילה המדעית, לא עוד כתופעת לוואי משנית, אלא כעובדת חיים בסיסית. אך מה היא עובדה זו? ומה היא אומרת על האופן בו אנו רואים ושומעים, אוהבים וכואבים? מחקרים חדשים בצד קולות של הוגים ומשוררים מציעים לשאלות אלה תשובות שונות למדי ממה שהיה מקובל עד כה, ונותנים משמעות חדשה ורעננה ל\"איך זה לראות כבני אדם\". זהו מחקר על הראייה, אבל הרבה מעבר לכך, זהו מחקר על האופן בו האדם מייצר משמעות, ועל האופן בו העולם נענה לחיפושיו ולתשוקותיו. זהו גם ספר ביקורתי הבוחן את המגבלות של הגישה הרדוקציוניסטית במדע, ומבקש אחר תמונת עולם שיש בה יותר מקום לבלתי נראה וממילא גם לאדם הממשי.