שלום וייס
נולד ב־1929 בהונגריה למשפחה חרדית. הוא למד בחדר ובישיבה והצטיין בלימודיו, בשקדנותו ובהישגיו, כחמשת אחיו. בהיותו בן 15 גורשו הוא ומשפחתו מביתם ונלקחו לאושוויץ. שלום הועבר בין מספר מחנות, שרד צעדות מוות, ושוחרר באפריל 1945 במחנה ברגן בלזן. כחודש אחרי השחרור נפטר אחיו אברהם, עמו עבר שלום את כל תלאות השואה, בן 18 היה במותו. שלום בן ה־16 (בתצלום) נשאר ערירי. הוריו, ארבע מאחיו ומרבית משפחתו הענפה וקהילתו נספו בשואה. בתום המלחמה הצטרף שלום לתנועת־נוער חלוצית־ציונית בהונגריה ושימש בין היתר מדריך ומחנך במעון ילדים יהודיים יתומים במשטר עוין, תוך סיכון מאסר והגליה, עד עלותו ארצה בראשית 1949. עם הגיעו ארצה גויס שלום מיד לחטיבת גבעתי. בתום שירותו הצבאי השלים לימודי הנדסה ובשנים האחרונות, עד פרישתו לגמלאות, שימש מנהל בכיר בבתי הזיקוק של חיפה ואשדוד. לאורך כל השנים התעמק שלום במחשבת ישראל. בישראל נישא שלום ללאה לבית לוי, ניצולת שואה גם היא, שקורותיה דומים לשלו. שלום ולאה קבעו את ביתם בחיפה ולהם שתי בנות וחמישה נכדים.