מַפָּה

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ חַיַּי

קֵן פָּרוּם, תּוֹכוֹ מְפַעְפֵּעַ בְּכִי

עֵצִים עֲקוּרִים, יְלֵל יְלָדִים, אֶנְקַת

חַיָּל. גּוֹזָל נוֹשֵׁר, חִרְחוּר דּוֹלְפִינִים תְּלוּשֵׁי

חוֹף. אִי-הַצֶּדֶק מוֹשֵׁךְ בִּשְׂעָרִי.

לֹא עָצַרְתִּי. הָאִם לִחְיוֹת

מַשְׁמָעוֹ לְהִתְאָרֵחַ קֶבַע בְּחִנְגַּת הָעַוְלָה?

אַל תַּגִּידוּ קוּמִי רַפְּאִי

וַהֲרֵי יָדִי קָצְרָה. גַּם אִם תִּשָּׁלַח

תִּגַּע בַּבֹּהוּ, אַיָלָה נוֹקֶדֶת

מִי יַבְחִין בֵּין חַיִּים וָדַעַת, כְּשֶׁהַמָּוֶת

נוֹגֵס בְּדֻגְמַת הָעוֹלָם.