הרף אין

"ערב שבת, הרוחות לא מניחות לי לישון, אומרים שזה מבפנים, מהראש שלי, אבל אני יודע מה שאני יודע ויש דברים לעשות, הצמדתי לדלת ערמת ספרים, זה כנגד בשר ודם, וסגרתי את החלון, כנגד שדים ורוחות, הם בחוץ, מאחורי החלון, מזדווגים ומתרבים עלי, בשקט בשקט, והיה לי את המטאטא הישן והטוב שלי, עוד מבית הורי, ליד המיטה בצד הראש, אבל זה לא לרוחות. עשיתי את כל התנועות שכבר הכרתי )אבל חיפשתי תנועות חדשות, להפתיע, נדמה לי שהרוחות פיתחו עמידות לתנועות הישנות ושום דבר לא עולה יפה(, קצת קראתי, קצת התעמלתי בעמידה, התעמלות של זקנים, חציתי את החדר על האלכסונים שלו, זה הכי אהבתי, שלושה צעדים לכל כיוון, הלוך ושוב, אף אחד לא ישבור אותי, מספיקות לי המחשבות שלי, כמו בידוד בבית כלא, או בשמירות הליליות שהיו לי בצבא, שש שעות, מחצות עד הבוקר, הייתי בוחר מחשבה אחת והולך איתה עד הסוף, לפעמים היתה מתגנבת עוד אחת, משנית, לא הייתי מתנגד, צריך לשמור את הרוח חופשי, לא להיצמד לעקרונות, פחדתי שיצרפו אלי מישהו, לפעמים הייתי עושה ביד בתוך המחשבה, ואם הייתי משתעמם מהדימויים או שהם לא התכנסו, הייתי חוזר למחשבה, לא חייבים לגמור כל לילה, אני מסתדר יפה מאוד, אחת שתיים שלוש סיבוב פרסה."