על מרגלים, מהגרים, חרמנים, שמנים וכבד קצוץ

24-07-2020 ירון פריד, מעריב

על עטיפת ספרה של דורית שילה, "אחרי הספירה", מופיע פרט מתוך עבודה של דורית נחמיאס שנקראת "היחידה לפיזור הפגנות". גם בסיפוריה היפהפיים, שבחלקם יש "ריח של ויסקי וייאוש", ושבאחרים המספרת ("מלודרמה טורקית מהלכת שכמוני") טוענת שיש לה "זיכרון מברזל ולב של מרשמלו", מוקדשת תשומת לב רבה למין. "מה יש לפרודים טריים עם הליבידו הזה? משתולל כמו נולד אתמול, מפרפר כדג לפני מותו, מרגש כאילו אין אתמול ולא יהיה מחר".

היא מדברת באומץ, במקסימום ניקיון ומינימום רחמים עצמיים, על סטוצים של לילה אחד, שלפעמים נמשכים עוד פחות (שעה וחצי, אם לדייק), עם צעירים מזדמנים, וגם על הפרעות אכילה (המספרת באחד הסיפורים מגדירה את עצמה כ"עבריינית אוכל" ואחרת מסבירה ש"ככל שאני אוכלת כך אני קיימת יותר"), משפחות פגומות ומיני פרוצדורות רפואיות, מניתוח לקיצור קיבה ועד כריתת רחם (ומגלה שהמילה "רחמים" מקורה ב"רחם").