ביטחון איננו רק עניין צבאי. זוהי סוגיה אזרחית, שלה מגוון היבטים. הטענה המרכזית של הספר היא שמי שתרבותם מבוזה ומודרת, שמופגנות כלפיהם התנהגויות גזעניות, או שהם מתקשים להגיש לילדיהם ארוחה מספקת אינם יכולים לחוש ביטחון; גם אזרחים ואזרחיות שממשלתם מערערת על הלגיטימיות שלהם משום שעמדותיהם מנוגדות לאלה שלה אינם יכולים להרגיש בטוחים. זאת ועוד, מאבקי זהות בין קבוצות חברתיות שונות משפיעים גם על תחושת הביטחון של המשרתים בצבא.
התפתחות הדיון בסוגיות כאלה הובילה בעשורים האחרונים להבנה שהגבלת שיח בביטחון למובנו הצבאי בלבד מאפילה על חשיבותם של היבטים אזרחיים חיוניים לביטחונם האישי של בני האדם, ובהם זהות מגדרית ואתנית, תרבות, שיח דמוקרטי, איכות סביבה, חינוך ורווחה. הספר מאתגר את צורת החשיבה הרגילה על סוגיית הביטחון, ומנתח את התהליכים שמובילים לנסיגה בתחושת הביטחון האזרחי בישראל. הפרקים משקפים דאגה עמוקה של חוקרות וחוקרים מן השורה הראשונה באקדמיה מהידרדרות התשתית הדמוקרטית ומהתערערות תחושת הביטחון האנושי והאזרחי בישראל. מדינה קרועה מבפנים, טוענים הכותבים, איננה יכולה להעניק לאזרחיה תחושה של מוגנות גם כשהגבולות הפיזיים מאובטחים.