דויד הלחמי הוא אשוּרוֹלוג ירושלמי בסוף שנות השלושים לחייו. הוא מומחה לתרבויות ולשפות המזרח הקרוב הקדום, אך בכל הנוגע לזוגיות הוא כישלון גמור. אף שיצא לאין־ספור פגישות היכרות, הוא עדיין לבד. ייתכן שהתנהגותו המשונה והגמלונית היא שמקשה עליו למצוא בת זוג.
בערב סתווי אחד בשנת 2011 הוא נפגש עם נוגה, אקולוגית ששובה את לבו, אשר למרבה ההפתעה, שלא כרבות מקודמותיה — אינה שוללת גם היא מפגש נוסף. הם קובעים להיפגש שוב למחרת, אך במקום נוגה מגיע שליח, שנותן לדויד ספר שירים בעטיפת מתנה, ובתוכו הקדשה משונה, מסתורית.
ניסיונותיו של דויד ליצור קשר עם נוגה עולים בתוהו, וחיש קל הוא מדמיין תרחיש, שבו נוגה לא נעלמה מרצונה — חוויה שאינה זרה לו כלל — אלא בנסיבות חשודות, אולי אפילו זדוניות. מכיוון שכך הוא יוצא למסע חיפושים שמתחיל ברשת האינטרנט וממשיך במקומות שונים בארץ. המסע מפגיש אותו עם טיפוסים קשוחים, חלקם פליליים ממש, ובמהרה נקשר גורלו לקנוניה פוליטית־ אידיאולוגית עלומה מתקופת המנדט הבריטי, בשעה שפושע סדרתי מטיל את אימתו על צפון הארץ. מסע החיפושים מעמת את דויד עם שדים מעברו ועם אתגרים שמעולם לא התנסה בהם.
"כל שהוא כביצה — ביצה טובה ממנו", נכתב במסכת ברכות (מד, ב) שבתלמוד הבבלי, כלומר: המקור עולה תמיד על החיקוי. התובנה הפשוטה והצלולה הזאת שזורה שתי וערב לאורך הספר, נוסף על מסר נוסף העולה מהמשפט, שנראה כי בצלו פוסעות הדמויות בספר — והוא המתח והמאבק התמידיים בין השאיפה והחתירה לשלמות לבין הנכונות להגיע לפשרה. כל שהוא כביצה הוא רומן קולח, נבון ומפתיע, הכתוב ביד אמונה ורגישה, בעדינות ובכישרון עז.
22-06-2022 עלית קרפ, הארץ
18-01-2022 מה שכרוך - יובל אביבי ומיה סלע
27-09-2021 אריק גלסנר
"כל שהוא כביצה", בועז דנון ("פרדס", 253 עמ')
ספר מפתיע בהומור שלו שהזכיר לי במעט את ההומור ב"לאקי ג'ים" של קינגסלי איימיס. כלומר מדובר בהומור אקדמיה משובח, חלקו סלפסטיקי.
בספרות העברית הוא מזכיר, כמדומה, ספרות שעוסקת במלומדים ירושלמים. אצל אהרן מגד ועגנון. אבל, כנרמז, העיקר כאן הוא ההומור.
הגיבור הוא דויד הלחמי, אשורולוג ירושלמי בסוף שנות השלושים לחייו. הוא כושל מדייט לדייט ולא מוצא את אהבתו. עד שבא הדייט הגואל עם נוגה האקולוגית. אלא שנוגה נעלמת מעשה פלא למחרת הדייט! מכאן מתחילה עלילה שאין להתייחס אליה ברצינות כי היא לא העיקר (ועם זאת היא מושכת לקריאה) של חיפושים ברחבי הארץ אחרי נוגה והתוודעות לקבוצה מסתורית בשם "הלטינאים", שבימי המנדט ביקשה כביכול לשכנע את דוברי העברית לכתוב את שפתנו העתיקה באותיות לטיניות.
אך שוב: העיקר כאן הוא ההומור הייחודי, המקורי ושובה הלב, הקורע לפרקים.
כמה דוגמאות:
להקת הסגל האקדמי בה שותף דויד נקראת "זאת ועוד".
נוגה מחמיאה לדויד: "אתה כנה מאד. כן, הוא השיב. אתה מסכים? שאלה בנימה משועשעת. לא, אמר, אומרים כן, לא כנה. אתה מתקן אותי? היא עשתה עצמה נעלבת. מה אתה, ממכון התקנים?".
טלפון טיפש מכונה כאן "כסילָפון".
זה על קצה המזלג, כמו שאומרים.
מפתיע ומהנה מאד. כדאי לא להחמיץ.