סאפה הוא סיפור ארוטי על אישה בשלה שלבה כבה והיא נוסעת למרוקו, ארץ חלומותיה, כדי ללכת בה לאיבוד. מפגש עם גבר צעיר, אבוד אף הוא בחלומותיו, מוביל להתאהבות המרחפת מעל זמנים, תרבויות ומרחקים. הסיפור בוחן את משמעויותיו השונות של המושג “שקיפות”; כל הדמויות המופיעות בו משתקפות אלו באלו, כאילו אדם לאדם הוא ראי המאפשר קבלה עצמית, אך גם מעודד בחירה בשינוי.

בפיזור דעת הבחינה בסליל של חוטי רקמה ממשי בצבע כחול מרוקאי שהיה מונח על שולחן הקפה שלפניה. זהו צבע עז שמטרתו לא רק לעורר את המתבונן הבוהה, אלא על פי האמונה המקומית, גם לגרש שדים ומזיקים ... בהחלטת־פתע הרימה את הסליל בידה ומשכה ממנו חוט. היא כרכה את החוט הכחול והמשיי סביב האצבע המורה של ידה השמאלית, יד הלב, בתנועה איטית, חזור וכרוך. נזכרה שראתה תנועה כזו באיזהמ סרט תקופתי על נסיכות־קוסמות ועל אבירים־מכושפים. הנסיכה שבסרט האמינה בכוחו המאגי של לחש בעת ליפוף החוט, לחש ותנועה שיביאו אליה את אהובה. עצמה את עיניה ומיקדה את מחשבתה בעודה מושכת את החוט וכורכת אותו סביב אצבעה, ובכוונה עמוקה, כמו בטראנס, לחשה: “אמיר, אמיר, בוא. בוא אליי.”