בוקר טוב

קַרְנֵי שֶׁמֶש
פּוֹרְצות חַלּוֹנוֹת.
עַל אַדְנֵיהֶם
בְּחֶדְוָה אֱנוֹשִׁית,
יוֹנִים מְחַרְבְּנוֹת.

עַל הַמִּרְפֶּסֶת יְרֹק
הָאֵקָלִיפְּטוּס נוֹגֵעַ בְּפָנַי.
צִיּוּץ צִפֳּרִים, צָהֳלַת יְלָדִים,
יוֹם פּוֹצֶה אֶת פִּיו:
אֲנִי עֲדַיִן כָּאן.

ב"אן" מבקשת כרמלה לנגר־שמעוני להציב בפנינו את השאלה הקיומית העתיקה של גורל האדם מנקודת המבט המאוחרת של החיים. יש ב"אן" שירים מרגשים של זכרונות ילדות וזכרונות זוגיות, אך יותר משהמשוררת מסכמת בספרה את החיים, היא פורשת בפני הקורא את הזקנה והאובדן בלי ליפותם, ומעמידה מצבה פואטית לאהוביה. ללא סימן השאלה בסופה, המילה "אן", שתוהה לאן מובילה הדרך, אינה רק שאלה אלא גם מקום לעצמו, מקום שאותו היא בוחנת ביותר מפרספקטיבה אחת. גישתה המדויקת והמדעית ניכרת גם ביצירתה ופועלת כנקודת משען ואיזון בעולמה הנפשי. בשיריה ובשני הסיפורים הקצרים הכלולים בספר כרמלה לנגר־שמעוני כואבת את התפוררות החיים אך בו בזמן גם חוקרת אותם. "אן" הוא ספרה הראשון של המשוררת.