"לוּ היה לי צ'לו" הוא המשך ישיר ונאמן לספרה הקודם של ליאורה בן יצחק, "עיר פנימית". כאן צוללת המשוררת עמוק יותר אל עולמה הפנימי ומשרטטת לפנינו פרטיטורה מרתקת של מבוכי נפש ונשמה.

שלוש תכונות עיקריות מאפיינות את שיריה של ליאורה בן יצחק. ראשית, פשטות. היא פונה אל הקורא, מישירה אליו מבט בגובה העיניים, בסגנון חף מהתחכמות ומליצות. היא מעניקה לו תחושה שהיא מדברת אליו, משוחחת איתוו, חולקת איתו את תמונות העולם שהיא חווה; שנית, כנות. יש בה, בפשטות זו, יסוד של תום. לפנינו משוררת ישרה, כנה לפניַ ולפנים, שהאמירה "מֵיטב הַשִׁיר כְּזבוֹ" אינה הולמת את יצירתה; ושלישית, זוהי שירה רגישה, עד פקיעת מיתרי המוזה כמעט, ערה לפנימיותה של המשוררת ולסובב אותה, המתבוננת בעולם בהומור שחור לעיתים, בחמלה רבה ובקורטוב אופטימיות זהירה. "לוּ היה לי צ'לו" הוא מסע שירי מרגש בנתיבי עולמה של ליאורה בן יצחק, והוא מוכיח שוב שקולה צלול ובוטח, קול ייחודי ומובהק משלה.
(עודד פלד)