הדיבור
יָעֵלִי, אֵיפֹה שֶׁאַתְּ רוֹאָה אֶת
הַדִּבּוּר — תִּתְרַחֲקִי.
גַם אִם הוּא יָבוֹא אַחֲרַיִךְ
זֶה לֹא מְשַׁנֶּה.
אִם יָבוֹא — תָּקִימִי צְעָקָה
אִם לֹא יָבוֹא — תָּקִימִי שֶׁקֶט.
וּשְׁנֵיהֶם דּוֹמִים מְאֹד.
הפואטיקה של יעל איזנברג חותרת, באופן פרדוקסלי, לשתיקה, לאלם — שהם עבורה הצורה המזוקקת ביותר של הדיבור. העולם הכאוטי האורב מחוץ לגבולות הבית הוא מוקד משיכה מהפנט ובו־בזמן איום מסוכן עבור האישה־ילדה הניצבת במרכז קובץ הביכורים הבשל והמגובש שלפניכם. התנועה המגששת לעבר חוץ כפול־פנים זה — על ההבטחה והסכנה שהוא טומן — היא המנוע המחולל את שירתה של איזנברג. "שיחות עם הילדה" הוא ספרה הראשון של יעל איזנברג.