סתיו מבורך
לוּ יָכְלוּ פִּרְחֵי הָאִזְדָּרֶכֶת לְהָפִיץ נֵרְדָּם גַּם בַּסְּתָו,
לוּ יָכְלוּ פִּרְחֵי הַחַמָּנִיּוֹת לִזְרֹחַ עָלֵינוּ גַּם אָז,
לוּ יָכְלוּ פִּרְחֵי הַשִּׁיטָה לְהַמְשִׁיךְ לִפְרֹחַ אַף בַּסְּתָו
וּלְהִצְטָרֵף לִקְהַל הַהֲדָרִים הָרֵיחָנִיִּים בְּפִזְמוֹנֵיהֶם —
יָכֹלְנוּ לָשֶׁבֶת תַּחַת הַתְּאֵנָה, הָרִמּוֹן וְהַגֶּפֶן,
לְהִתְבַּשֵּׂם בִּשְׁלַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל הַמְּכוֹרָה.
אַף סְתָוֵנוּ הָיָה מִשְׁתּוֹרֵר וּמְבֻשָּׂם,
וְעֵינֵינוּ הָיוּ נִפְקָחוֹת מִצִּמָּאוֹן וּמֵאַהֲבָה
לַיְּקוּם הַמַּרְהִיב, הַמֵּנִיב עָלֵינוּ בְּרָכָה,
וְהָיִינוּ מִסְתַּפְּקִים בְּכֹה מְעַט.
ספר שיריה הרביעי של שולה ברנע, "על בהונותיי", עומד כולו בסימן הגאולה. אין זו גאולה במובן של השתחררות מכבלי 'העולם הזה', אלא להפך: היטמעות, פיקחון והתבוננות עמוקה ב'רגע הזה'. ומהו הרגע הזה? זהו רגע של מקום, טבע, יופי, אנשים, חיים, מוות ובעיקר חושים רבים. בשירים אלו פוסעת המשוררת על בהונותיה ובוראת לפנינו שפע של עולמות בשפה שירית אינטימית, כנה ומלאת עונג. האין זו החירות שכולנו מחפשים בקריאת שירה?
(יקיר בן־משה)