לעתים אני זרה בעירי
וּבֵינֵינוּ שָׂפָה שׁוֹנָה
שֶׁהִיא אֵינָהּ לוּדָאִית לֹא תֵּל אֲבִיבִית
וְגַם לֹא יְרוּשַׁלְמִית.
הַחוּץ צוֹעֵק עִנְיָנִים מִשֶּׁלּוֹ
בְּעוֹד אֲנִי דּוֹבֶרֶת אֶת
שְׂפַת הַפְּנִינוֹת הַמְּיֻחָדוֹת
הַמִּסְתַּגְּרוֹת בְּקוֹנְכִיָּתָן.
עֲמִידָה מִגֶּשֶׁם הַזָּרוּת
אֲנִי מִתְנַמְנֶמֶת וּמִתְעוֹרֶרֶת
בְּתוֹךְ צֶדֶף
וְאֵינִי זְקוּקָה לְאַף שָׂפָה
שֶׁתִּקַּח אוֹתִי הַחוּצָה.
שלושים רגעים שותקים הוא ספר נשי אמיץ, רבגוני, מקורי, צבעוני ועשיר. בשפה יום־ יומית לכאורה, נוקבת ומדויקת, עתים בציניות קרה ועתים ברצינות תהומית, מתווה המשוררת את עולמותיה השונים, עולמות תאבי חיים, דרמטיים ותיאטרליים מחד גיסא, ומורבידיים ומקבריים מאידך גיסא. שיריה של רינצלר מתרחשים במחוזות המפתיעים שבין הפנטסטי והדמיוני למציאותי. את שיריה מאכלסים במת התיאטרון ואחורי הקלעים, רחובות העיר לוד בה קבעה את משכנה ובתים בהם היא מבקרת, כמו בית המכשפה, בית הוריה ובתי סבתותיה, בתי אבות ובתי עולמים. כבמאית מנוסה, פנינה מעלה על דפי הספר דמויות מרתקות כמו סבתא כורשיד העיראקית וסבתא נינה ניצולת השואה, לצד חברים חיים ומתים. מתוך עולמות השירים עולה ומתהווה דמותה עתירת הניגודים, הסוערת והמכונסת, החשופה והפגיעה, המשחקית והאמיתית של המשוררת, גיבורת הספר.
(דיתי רונן)